מרגישה בודדה בעיירה קטנה בגרמניה. האם זה סימן שהגיע הזמן לחזור הביתה?

שרון כותבת:

קוראים לי שרון, אני בת 32, עברנו לגרמניה לפני שנתיים וחצי, למה שהיה אמור להיות חוזה זמני, אבל התארך. בעלי מרוצה מהעבודה שלו פה והוא מוערך ומתוגמל טוב. בהתחלה הייתי מרוצה כי גרנו בעיר גדולה, למדתי גרמנית, הכרתי אנשים מכל העולם, אבל מאז שעברנו לבית בעיירה יותר קטנה ומרוחקת מהעיר, ומאז הלידה (ילדתי לפני ארבעה חודשים) אני מרגישה ממש בודדה. בעלי עובד כל היום ואני טובעת בבדידות וגעגועים הביתה. הלוואי שיכולתי להרגיש שוב כמו עצמי, אישה חזקה ובטוחה בעצמה, כמו שהייתי בארץ. אין לי עבודה, אין לי חברים, אני מרגישה מרוחקת מבעלי, הוא יוצא לעבודה, מתלבש יפה, פוגש אנשים ואני לא עושה כלום חוץ מלטפל בתינוק 24 שעות ביממה. לבד. בעצם אני לא יודעת מה אני רוצה לשאול אותך. אולי מניסיונך כי את עוזרת להרבה ישראלים שעשו את המעבר הזה – את חושבת שזה נורמלי? אולי כדאי לנסות לשכנע את בעלי לחזור לארץ או שאני צריכה לנסות למצוא עבודה פה ואז המצב ישתנה?

הי שרון,

תודה שכתבת לי.

טלי ליכטנפלד
טלי ליכטנפלד

נשמע שאת בסיטואציה לא קלה. אבל אני מבטיחה לך שאת לא היחידה בסיטואציה הזו. לידה, גם בארץ המולדת שלנו, במיוחד לידה ראשונה, גוררת תקופה של דיכאון baby blues מה שנקרא. כמעט אצל כל הנשים. כ-80% מהנשים חוות דכדוך לאחר לידה. מצבי רוח, בלבול וחרדה מאפיינים את התקופה הזו. אצל כ-15% מהנשים מתפתח גם דיכאון לאחר לידה Postpartum Depression.

בשל המרחק ממעגלי תמיכה כמו משפחה וחברות, תחושת הזרות מתעצמת כשנמצאים במרחק מ״הבית״ בתקופה הזו. בקיצור, צרת רבים חצי נחמה J את לא לבד.

גם אני עצמי עברתי לגרמניה לפני שבע שנים עם תינוקת בת שלושה חודשים וילדון בן 3 (וכלבה וחתולה..). והדיכאון והבדידות לא איחרו להגיע. בעלי יצא לעבודה ואני נשארתי יום יום בסביבה זרה, לא דוברת את השפה, לא מכירה אף אחד, לא מצליחה אפילו לדבר עם הפקידה בדואר או הקופאית בסופר. העובדה שהייתי בחופשת לידה ובתפיסתי לא יכולתי לצאת מהבית, ללכת ללמוד גרמנית או לחפש עבודה הפכה את ארבע כתלי הדירה לכלא. ולמרות זאת, הכרחתי את עצמי כל יום לצאת מהבית, לטייל, לחקור, להתעניין, ליהנות מדברים קטנים. חקרתי על קורסים לגרמנית וגיליתי קורס עם Betreuung (השגחה על ילדים). הם הסכימו לטפל בקטנטונת בזמן שאני לומדת, יכולתי להניק בהפסקות וזה עבד מצוין. הרגשתי שזכיתי בלוטו.

אני מבינה שהייתה לך קריירה בישראל, הרגשת חזקה ובטוחה בעצמך. גם לאחר המעבר לגרמניה נשמע שלא איבדת מהאומץ שלך: יצאת ללמוד גרמנית, הכרת חברים חדשים והתחלת להשתלב בגרמניה. אם כך, נראה שהמעבר לגרמניה לא לקח ממך את האומץ, הנחישות והכוח. את עדין אותה האישה. וגם הלידה לא שינתה אותך. מתחת לשכבות של עייפות, חרדה ובלבול – את אותה אישה חזקה ובטוחה בעצמה.

הנה כמה טיפים ראשונים:

התקופה של טיפול בתינוק מסביב לשעון היא העבודה הכי שוחקת. חוק שעות עבודה ומנוחה לא תקף פה… זה מעייף ומתיש, גם את הגוף וגם את הנפש. כמו רכב שרק נוסעים בו ולא עוצרים לתדלק או טלפון נייד ששוכחים להטעין את הסוללה – גם אנחנו זקוקים לתדלוק, להטענה באנרגיה! אני מציעה לעשות רשימה של דברים שמטעינים אותך באנרגיות, למשל: טיול באוויר הצח, שיחה עם אימא או חברה בישראל, ישיבה בבית קפה… תלי את הרשימה על המקרר ושימי לעצמך למטרה לעשות כל יום לפחות משהו אחד מהרשימה.

אני ממליצה לעבוד על עצמך, עם בעל מקצוע, עם חברה או בעצמך, כדי לא לשקוע לתוך מרירות ודיכאון, שעלולים לפגוע במערכת היחסים שלך עם בעלך ועם התינוק ולקבע אותך במצב של אומללות. נסי להגדיר את המטרות שלך ולחשוב איך את משיגה אותן: איך נראית אישה חזקה ובטוחה בעצמה כמו שהיית בארץ? איך תדעי שאת שוב כזו? האם רק חזרה לישראל תביא אותך לשם? האם מציאת עבודה תחזיר לך את הביטחון בעצמך? אולי יש עוד דרכים?

ישנן קבוצות של הורים דוברי אנגלית וישראלים בגרמניה שאפשר להצטרף אליהן (בפייסבוק למשל) עבור תמיכה וירטואלית, ואולי תגלי אפילו מישהי בקרבת מקום שאפשר להיפגש לפעמים. הרעיון הוא למצוא מערכת תמיכה מקומית.

מציאת עיסוק כלשהו עשויה למלא אותך ולספק לך עניין. יהיה גם לך מה לספר בארוחת הערב לבעלך, גם את תתלבשי יפה בבוקר ותפגשי אנשים. וזה לא בהכרח חייב להיות באמצעות עבודה במשרה מלאה. זה יכול להיות תחביב, חוג, קורס גרמנית, התנדבות, מפגש אמהות… יש הרבה אפשרויות! גרמניה מקום נהדר מלא בחוגים לתינוקות וחוגים של ״אמא ואני״ למיניהם. את כבר דוברת קצת גרמנית – וזה יעזור לך לפגוש נשים במצב שלך, לצחוק קצת, לחזור להרגיש אישה חזקה, ועכשיו גם אמא חזקה!

בטווח הארוך חווית ההורות בתוך מדינה זרה תחזק את האימהות שלך. יום יבוא ותסתכלי אחורה ותהיי כל כך גאה בעצמך. תביני עד כמה יצאת מהחוויה הזו מועצמת, גילית שאת מלאת משאבים, גמישות ועוצמה.

בהצלחה!

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם