למדינת ישראל אין עניין לאפשר לישראלים "יורדים" המשכיות תרבותית, אבל לנו יש

0

הצורך החיוני להמשיך לחיות את השפה העברית, גם בלב המטריקס של בירת הרפובליקה הצרפתית הוליד את מיזם "קהילת עברית – פריז", ששמה לה כמטרות לקדם חילופי ספרים ושיח בעברית חיה בבירה הצרפתית וסביבותיה. וזה קורה דווקא זמן קצר לאחר שספריית הסוכנות היהודית ליד השאנז אליזה פונתה מספרים לטובת בית ספר דתי

הרעיון להקמת קבוצת קהילת קוראי עברית בפריז שיצאה לדרך בשבוע שעבר נובע מהצורך החיוני של דוברי עברית, בעיקר ישראלים המתגוררים בצרפת, להמשיך לקרוא, לחשוב, לדבר ולכתוב בשפת האם שלהם וזאת חרף הניתוק הפיזי, הרוחני והפוליטי מחיי היום יום של המולדת הישנה.

באופן טבעי אנחנו מתמקדים במגרש הביתי שלנו, פריז (וסביבותיה). הקבוצה, שנמצאת בשלב התהוות והתארגנות, מונה כעת כ-70 חברים ועוד כמה עשרות עוקבים, אך הפוטנציאל ישנו, מאחר שהצורך בסביבה קוראת עברית הוא חי ונושם, שלא לומר בועט.

ברם, לא הכמות היא המהות, אלא הצורך לשמור על נגישות וזמינות לספרות עברית בעיר פריז, שאינה מצטיינת בתחום זה, בלשון המעטה – ולאחרונה אף נסגרה הספרייה העברית בבניין הסוכנות היהודית, לא הרחק מהשאנז אליזה, שחלק ממנה הפך להיות גן ילדים דתי…

חשובה מאוד היא הקניית ערכי השפה העברית לדור הבא. השפה הצרפתית דומיננטית, עוצמתית ומשתלטת במהירות על חיי היום יום של הילדים במערכות החינוך (יום הלימודים הארוך נמשך במוסדות הממלכתיים הציבוריים עד שעות הערב) – וגם כאשר שני ההורים דוברים עברית בבית דרך קבע, עדיין קשה מאוד, וכנראה גם די נדיר, שילדים ישראלים שגדלו בצרפת ורוכשים בעמל את דרכם ביער הקסום של התרבות והשפה הצרפתיים, גם יקראו ויכתבו במקביל עברית ברמה טובה.

אפילו בבתים שבהם שני ההורים דוברי עברית, הדיבור השוטף של הילדים רחוק מאוד בדרך כלל מלהיות מובן מאליו ומצריך כל הזמן תיקונים והתאמות. ישנו כמובן בפריז היצע מסוים של קורסים ללימוד עברית, אך אלה מצריכים בדרך מגעים עם ממסדים דתיים ופוליטיים כאלה ואחרים, שאינם מתאימים תמיד לכל אחד. גם המיקום של הקורסים והמועדים הינם מצומצמים, והלימודים אינם בהכרח יעילים או זולים.

אין לנו כמובן כל כוונה או יומרה לשמש תחליף לבית ספר לעברית, אך ארגון מפגשי קריאה לילדים ברמות שונות, הוא אחת המטרות החשובות של הקבוצה. לבד מהמפגש הספרותי, התרבותי והחברתי המעניין, זו עשויה להיות דרך להעמיק את ההיכרות של הדור הבא עם השפה העברית, האותיות, אוצר המילים, ההגיות, כללי הדקדוק והתחביר הבסיסיים, ולהקנות לצעירים – אם לא יסודות, אז לפחות רקע ואולי גם כמה כלים בסיסיים ואינטואטיביים, שיאפשרו נגישות נוחה יותר ללימוד השפה העברית בעתיד ברמה נאותה.

שימור הקיים והמשכיות השפה בחיים – הוא המוטו.

בשנים האחרונות נערכו מפגשים של החלפת ספרים ואירועי קריאה בבתים פרטיים בפריז, ביוזמת הילה, עובדת סוציאלית ואשת ספר, מנהלת קבוצות פייסבוק של ישראלים בפריז ובצרפת, המונות כמה אלפי חברים. המפגשים צלחו במידה מסוימת, בוודאי בשנים הראשונות (ואלמלא התקיימו לא היינו כנראה מדמיינים עד כמה הצורך במפגשים אלה הוא אותנטי), אך בשל קשיים ארגוניים, בעיקר בגלל המרחקים הגדולים יחסית והמועדים הבעייתיים, לא הייתה לאירועים אלה המשכיות.

היוזמה הנהדרת של הילה, שקלטה לאחרונה במרתף ביתה בפרבר פריזאי מאות ספרים מהספרייה העברית הנכחדת בפריז, בתקווה שעוד יימצא להם בית חם, אסור שתיעצר. לאחרונה חבר אליה העיתונאי והמשורר אילן בלום, המתגורר עם משפחתו ברובע ה-11 בפריז, ואליהם הצטרפו אנשי ספר ועט נוספים המתגוררים בבירה הצרפתית, שנרתמו לקידום מטרות ופעילות קהילת קוראי העברית בפריז.

אנו עובדים כרגע על טבלה שתאפשר חילופי ספרים בין קוראים בפריז ופרבריה, שתשמש כעין ספריה שיתופית. בשלב ראשון אנו מציעים ספרים נבחרים מאוסף ספריית הסוכנות הנכחדת, למכירה בסכום סמלי שייכנס לקופת הקהילה וישמש לארגון אירועים בעתיד. (הספר הראשון שהעלנו הוא "זרים בבית" של רונית מטלון).

הילה מנהלת גם את דף "ספריה עברית בפריז", הגם שספריה כזאת איננה בנמצא, אך ספרים וקוראים ישנם. אחת המטרות המשותפות של הקהילה היא שיימצא מקום כזה בעתיד, אך כרגע לא אנשי בשורות אנחנו בנושא זה.

במקביל, התחלנו בליקוט אוסף ספרי שירה עבריים מתקופות שונות ואנו מקווים להעשיר, להעמיק ולהרחיב אוסף זה, שיעמוד לרשות המעוניינים בהמשך. (נודה לתרומות ספרי שירה, מכל הסוגים, התקופות, הטעמים, בין של משוררים מפורסמים יותר של או אלמונים מוחלטים!).

בשונה מהפעילות המרשימה של הספרייה העברית בברלין, אנחנו מדברים על מספרים צנועים בהרבה ועל קהילת קוראים רופפת ומפוזרת, בעלת אופי אינדבידואלי במיוחד – בחברה צרפתית שאינה מעודדת דווקא ייחודיות תרבותית… פריז אינה ברלין. הצורך בהתארגנות קהילת קוראי עברית הוא סוג של הישרדות, ובוודאי שאינו קורץ בשום צורה ואופן כמו הקהילה הברלינאית לסצנת הספרות הישראלית, אלא צופה קדימה לעבר גלות שיכולה להיות ממושכת, ומבקש לעצמו שיח משמעותי, מצומצם ככל שיהיה בתחילה.

מלבד מפגשי החלפת ספרים ואירועי קריאה איכותיים וייחודיים, לכל הגילאים, אנו מקווים לערוך אירוע שנתי, כעין פסטיבל, של קהילת קוראי העברית, במידה ויימצא המקום ותהיה היענות מינימלית לכך – וייתכן שבהמשך אף נוציא "קול קורא" לכותבים בעברית בפריז ובצרפת, כדי שיעבירו אל הכתוב והמודפס את רשמיהם הספרותיים בעברית מהנעשה בחבל ארץ נוכרי, רב רבדים ונפלא זה.

בראייה מעט רחבה יותר הצופה אל האופק, ייתכן שהמיזם הצנוע שאנחנו מנסים להרים, יוכל לשמש מודל לתפוצות יהודיות נוספות במרחב העולמי. יצוין כי למרות המספר הגדול של יהודים בצרפת ובפריז בפרט, העניין והידע שלהם בעברית ובטח בספרות בשפה העברית, בד"כ מאוד מצומצם, שלא לומר עוין. רובם כנראה בעלי נטיות דתיות וימניות, או מתבוללים תרבותית וחסרי כל זיקה לתרבות העברית.

ההופעות התכופות של בכירי הסופרים הישראלים בבימות ובפורומים שונים בבירה הצרפתית הם על פי רוב יוזמות של השגרירות הישראלית וכיוצ"ב, ואין להם בדרך כלל קשר לחתך הרחב של הישראלים המתגוררים בפריז.

מאז ומתמיד לא ספרה מדינת ישראל את אזרחיה שעזבו, ועכשיו כנראה אף יותר מתמיד. סיפורה העגום של הספרייה העברית בפריז, שהכילה אוסף יקר מציאות, והייתה נזרקת כנראה לפח אלמלא התערבותה של הילה, יכול לשמש עדות אקטואלית לכך.

לעברית מחוץ לגבולות המדינה אין אבא, ולמדינת ישראל אין עניין לאפשר לישראלים "יורדים" המשכיות תרבותית במדינות הים. נהפוך הוא – המאמץ הוא להחזיר את כולם "הביתה" ובכל מחיר.

קהילת קוראי העברית אינה מבקשת דבר מלבד האפשרות להמשיך לחיות גם בעברית בעיר ששמה לה את הזרות, החירות והרב תרבותיות כדגל שלושת הצבעים. השפה העברית במדינת ישראל משתנה כל העת. מי שחי שנים בחו"ל יודע עד כמה העברית של המאה שעברה אינה דומה יותר לישראלית של ימנו.

אבל העברית אינה זקוקה יותר לגבולות של ארץ, שנקבעים על פי אופנות וגחמות פוליטיות, כי בניגוד למדינה, לעברית יש אהבה, והיא אינה תלוית מקום, אלא מצויה בלב – ועם המעט הזה המחזיק את המרובה, אנו הולכים קדימה.

קהילת עברית – פריז

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם