ראיתי מספיק שלג לכל החיים, עכשיו תחזירו את הלימודים

ביום רביעי השבוע קיבלנו הודעה למייל שבתוכה הסתתר קובץ אודיו. ההודעה היתה ממנהלת המחוז (או משהו כזה) ועל פי הנאמר בה, עקב תנאי מזג אוויר חריגים שצפויים במהלך הלילה יבוטלו הלימודים ביום המחרת. הניסוח היה רשמי ומהודר אבל בעצם מה שהם אמרו זה חברים – יש שלג, אין בית ספר.

בגלל שאנחנו חדשים בעיר והילד רק התחיל את הלימודים בבית הספר אני מודה שקצת התבאסנו, כי ביום ראשון לא לומדים פה, ביום שני היה חג מקומי (לכבוד מרטין לותר קינג), ביום שלישי אכן היו לימודים והנה, ברביעי, שוב הפסקה. מצד שני, בהיותנו תושבי גבעתיים עד לפני חודש לא אכחיש שאחזה בנו התרגשות לקראת השלג הצפוי.

הלכנו לישון בחושך וקמנו לתוך מעטה לבן. המראה היה מקסים למדי ולמען האמת, בשביל נוף כזה והתרגשות כזאת אפשר לוותר על יום לימודים אחד.

יום לימודים אחד? במהלך היום שוב קיבלנו התראה ממנהלת המחוז (או משהו כזה) שמודיעה כי גם ביום המחרת יישארו בתי הספר סגורים וזאת בגלל השלג והקרח שמכסים את הכבישים. כוחותינו יצאו לשטח כדי להסדיר את המצב, הסבירה ההודעה באותה רשמיות מעט עולצת מדי והוסיפה התנצלות על יום הלימודים הנוסף שפוספס.

שוב בילינו כולנו עם כל הלבן הזה מסביב, מקפידים לספוג מהשלווה הנינוחה של הנוף סביב הבית. באיזור שבו אנחנו גרים השלג הוא תופעה נדירה יחסית, אולי כמו בירושלים, כך שיכולנו לקבל בהבנה את ההיערכות המוגברת של הרשויות. מן הסתם אין להם את אותה כמות ציוד כמו שיש שם בצפון, בניו יורק או שיקגו.

בחמישי בערב שוב הגיע טלפון. הודעה מתנצלת מהרגיל אבל תקיפה. אנחנו לא יכולים להרשות לאוטובוסים של הילדים לנסוע על הכבישים בזמן שעדיין יש משטחים של קרח על הקרקע. אי לכך ובהתאם לזאת הנהלת המחוז (או משהו כזה) מודיעה בזאת על ביטול יום הלימודים.

הירשמו לניוזלטר של זמן מקומי

מה? זה יום שישי. אחר כך שבת וזה חופש, ואז יום ראשון וביום ראשון לא לומדים ו… אוקיי, בקצב הזה הילד שלנו יכול ללמוד אנגלית מהר יותר בבית ספר יסודי בגבעתיים. הלו, תחזירו את הבית הספר!

מבט קצר על השכנים שלנו הראה שהם הרבה פחות נרגשים מהסיפור. אולי אין פה הרבה שלג, אבל פה ושם בכל זאת יורד משהו ובקצב ההתנהלות הכללי של המקום שהוא די איטי, נדמה שהם מקבלים בהבנה כל הפסקת לימודים.

לישראלים זה יותר מסובך. שמעתי מאשתי שהקולגה שלה לעבודה – אמא לשלושה ילדים ישראלים – רתחה מזעם. הכבישים יבשים לגמרי ואין שום סיבה ליום חופש נוסף, היא אמרה. הכבישים הראשיים באמת היו יבשים למדי כשנסעתי בהם ביום המחרת ואני חושב שאנחנו – ישראלים שכמותנו – מקבלים בקלות ימי חופשה בגלל חג דתי, יום זיכרון או מבצע צבאי מתגלגל אבל לא בגלל עניינים שקשורים בטבע.

הטבע שלנו, בואו נודה, הוא די רגוע, רוב השנה וחוץ מלשלוח את הילדים שלנו ביולי אוגוסט הביתה כדי שלא יתבשלו בכיתות אנחנו לא רוצים לשמוע ממנו יותר מדי.

המזכירה בבית הספר סיפרה לי באחד הבקרים שיש להם תרגילים שהם עושים אחת לכמה זמן כמו למשל תרגיל עם מכבי האש ותרגיל של 'כניסת גורם זר' לבית הספר. זה מקביל פחות או יותר לתרגיל כיבוי האש אצלנו ולהליכה למרחב המוגן. אני חושב שאנחנו – בישראל כלומר – יכולים וצריכים להוסיף גם תרגיל שלג. אפילו בגוש דן.

למי זה טוב? קודם כל לארגון המורים שקיצצו לו את ימי החופשה ובטח מחפש מהיכן להחזיר. אחר כך לילדים שיוכלו בתום התרגילים לערוך מלחמות שלג במעט החומר שיגיע במשאיות מהחרמון. גם ההורים ירוויחו כי סוף סוף יהיה שימוש לכפפות ולכובעים שמשום מה מוכרים בארץ בתקופת החורף ואם אתם צריכים עוד, אז גם השלג עצמו ירוויח כי סתם לקפוא שם למעלה בגולן זה לא אותו הכיף כמו להפוך לקובבות בידיים של ילדים חמודים.

וזה טוב גם לנו, הורים ישראלים ברילוקיישן. שאף אחד לא יפתיע אותנו בהודעה טלפונית או במייל עם איזה סיפור שלג שלא היינו מוכנים לו מראש, עוד מימי בית הספר שלנו.

האופציה לתגובות נסגרה בינתיים עבור כתבה זאת