להיות שירלי באמריקה

היום כשחלפתי על פני המדפים באחת השורות בסופר נתקלתי בביסקוויטים בשם שירלי. מיד צילמתי כדי לשלוח בוואטסאפ לחברתי משכבר הימים שירלי שגרה בגבעתיים ולא יודעת שהיא בכלל כוכבת באמריקה. האמת היא שלא קניתי את הביסקוויטים ההם כך שאני לא יכול לחוות דיעה אם מדובר בביסקוויט ששירלי בישראל יכולה להיות גאה בו, או סתם בג'אנק פוד תפל שלא ראוי לשאת את שמה.

ואז המשכתי בין המעברים (פה קוראים להם Aisles) וגיליתי עוד כמה מוצרים שזכו לשמות או אם תרצו – בהתאם לתרבות האמריקאית – שמות של אנשים שזכו למוצרים שייקראו על שמם. גם בארץ זכורה לי לטוב חברת שימורים עם שם כמו של הבן שלי וחברת עוגיות עם שם כמו של אשתי. קל לפרגן לאנשים שאתה אוהב כשאתה נתקל בשם שלהם על גבי גלידה טעימה או מותג תפוזים יוקרתי. זה וואטסאפ הכרחי למדי.

מכיוון שידוע שאנשים כותבים הם קצת יותר אגואיסטים מאנשים שלא כותבים (ואם זה לא ידוע, אז לידיעה) צצה בי המחשבה הטבעית למה אין שום ביסקוויט או ואפל שקוראים לו צבי. לקרוא למעדן חלב בטעם שוקולד בשם דני זה נחשב צעד שיווקי חכם וגם לחזייה בשם ויקטוריה אבל צבי? בוא נראה מי הפרסומאי שמוכן לללכת על זה ולאבד את העבודה שלו בן רגע.

אנשים עם שם כמו שלי נועדו לנדוד בין מעברי הסופר הארוכים כאן באמריקה, או בכל מקום אחר בעולם ולגלות פעם אחר פעם את המוצר החדש שהושק רק השבוע ושנושא את השם של אחד החברים או מי מבני המשפחה. אין הרבה תקווה בסיפור הזה שכן לנצח ניאלץ לפרגן לכל חברינו ומכרינו בהבנה הולכת ומעמיקה שאנחנו כבר לא נזכה לכבוד הזה. אם השם שהוריכם נתנו לכם הוא חדווה, יסכה, ששון, מרית או שלומית, אתם בטח מבינים אותי.

לא יפתיע אותי לגלות שהכיווניות יכולה להתהפך לפעמים, כלומר, שיש איפשהו באמריקה ילד שקוראים לו Oreo, רק בגלל שאמא שלו מתה על עוגיות הסנדוויץ' ההן. או או תאומים בשם קיט ו-קט או אפילו ילד קצת שמנמן עם אצבעות דביקות וצהובות כאלה שאבא שלו קרא לו צ'יטוס. האמריקאים סוגדים למותגים שלהם וכל זה הביא אותי לתובנה נוספת שהנה היא לפניכם.

הירשמו לניוזלטר של זמן מקומי
יהודה גפילטע פיש
גם יהודה קיבל. גפילטע פיש יהודה

אם השם שלכם לא מופיע על שום מוצר אמריקאי, יש סיכוי שאתם לא מותאמים לחיים פה. במילים אחרות, כשאני מזמין מונית אובר ברור לי שהנהג יסתבך עם השם ברגע שאיכנס ואברך אותו ב-Hi, Johnny. הוא ינסה להיות נחמד כמו תמיד וישיב ב-Hi Zeevieeiee או משהו כזה. זה תמיד קצת מבאס שהמקומיים מסתבכים עם השם שלך וממש יכול להיות שמה שצריך לעשות לפני הגעה למדינה חדשה זה לעבור על שורת הממתקים בסופר המקומי.

יש משהו מאוד נסבל בשמות מקומיים ודי בלתי נסבל בשמות שמאתגרים את המקומיים. אני מבין הורים ישראלים שגרים באמריקה כבר מספר שנים ובוחרים בשם אמריקאי לילד או לילדה שלהם. למה לסבך להם את החיים בכל פעם שהם יזמינו מונית אובר. הכול הרי יכול להיות כל כך פשוט. אפשר פשוט לבחור בשם כמו… כמו שירלי למשל.

מצד שני, שהרי גם כאן בחוף המזרחי יש צד שני לכל דבר, אני לא יכול להזכיר אובר מבלי לציין שרוב רובם של הנהגים שנסעתי איתם עד כה היו בעלי שם כמו שלי. זאת אומרת, לא קראו להם צבי אבל כן קראו להם בשמות שנשמעים טוב יותר בקמרון, ניגריה או ברזיל. אני לא זוכר אף אחד מהשמות שלהם, רק את גנאדי שהסיע אותי הבוקר ודיבר איתי עברית. 15 שנה הוא היה גנאדי בישראל וכבר כמה שנים טובות שהוא גנאדי בארצות הברית.

אוקיי, נאמר את זה ככה. אנחנו בעלי השמות הלא סקסיים למפרסמים לא נזכה אף פעם להיכנס לארוחת ערב חגיגית כשבידנו מוצר שעטוף בשם שלנו, לא נשלח אף פעם וואטאפ עם תמונה של מרכך כביסה יוקרתי שהזכיר אותנו למישהו לרגע. אנחנו נישאר אלמונים בשדות הסופר הארוכות, אבל תדעו לכם, שבתוכנו, בכל פעם שאנחנו נוגסים בואפל שקרוי דווקא על שמכם, אנחנו גם נהנים, לפחות קצת, מהזכות להיות רק מי שאנחנו. אנשים שאין מוצר על שמם. גם זאת תהילה.

האופציה לתגובות נסגרה בינתיים עבור כתבה זאת