בלוג אטלנטה: אלפרטה, ג'ורג'יה. שלווה דרומית בין העצים

0

כמה תובנות מהימים האחרונים שלא בהכרח מתחברות או מובילות לאיזו מסקנה.

רוב המכוניות כאן מגיעות בצבעי שחור, אפור, לבן ויש גם הרבה שלוקחים אותן בבורדו. כל השאר הם צבעים נדירים. אם אתם רוצים שאף אחד לא יפספס אתכם, זה המקום לרכוש שברולט צהובה זוהרת.

עוד בעניין פלטת הצבעים המקומית: העצים בתקופה הזאת של השנה מגיעים באותם גווני צבע של הבתים שזה בעיקר חום ובז'. אולי זהו הסגנון החורפי באדריכלות המקומית, אבל אל תתפסו אותי במילה.

הסופרים המקומיים אכן ענקיים והמגוון והשפע כמעט מטרידים. לרוב המוחלט של תושבי העולם אין את האפשרות לבחור בין 25 סוגי זיתים מתוכם (על פי עדותה האישית של האישה שאיתי) 20 לפחות טעימים לאללה…

לכמה רשתות מגעילות של ג'אנק פוד שהגיעו מאמריקה לישראל לאורך השנים (ונעלמו בחלקן) הולך כאן לא רע.

האמריקאים הרבה יותר סובלניים מישראלים כשזה מגיע לצורה ומרקם של עגבנייה אורגנית.

האנשים פה מנומסים, חייכנים ומסבירי פנים עד לרמה כזאת שזה לא מעניין אם הם צבועים כמו שאנחנו הישראלים נוטים לחשוב או שזה באמת מה שהם.

השילוב בין שחורים, היספאנים, אסיאתיים, לבנים, הודים וגם שניים שלושה ישראלים עושה (גם) את העיר הזאת להרבה יותר שווה מערים שלא נהנות מאוכלוסיה הטרוגנית בטירוף.

לחיל האוויר המקומי יש קטע של לעשות איקס מיקס דריקס בשמיים וזאת לעומת טייסינו הצנועים שלא מורשים לשחק בזמן אימונים רשמיים.

הבירוקרטיה האמריקאית לא מביישת אף משרד ממשלתי יווני או גרמני אבל בהיעדר איום השפה הזרה ואל מול החיוך הצחור של הפקידים שמולכם והשלווה המקומית מוסר אלמנט הלחץ ונותר רק זמן שצריך להעביר ביחד עד להשגת התוצאה המבוקשת.

כמות הפרסומות בטלוויזיה, גם בערוצי הילדים, מפתיעה ומצליחה לעצבן אפילו את מי שמגיע מוכן.

הזהרתי מראש שלא תצאו מושכלים במיוחד מהפוסט הזה.

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם