כשהצזיקי הופך לפיסטוק. ביקור בניקוסיה הטורקית

עיר מעניינת. ניקוסיה

המעבר מניקוסיה ששייכת לקפריסין היוונית לניקוסיה ששייכת לקפריסין הטורקית מבלבל. קודם כל בגלל שמדובר באותה עיר ולא בשתי ערים סמוכות. הוא מבלבל עוד יותר עבורנו הישראלים בגלל שגם הבירה שלנו מחולקת. אמנם במקרה הישראלי זאת אינה חלוקה רשמית, כלומר, אין החתמה של פספורט במעבר בין מערב למזרח ירושלים אבל ברור שאלה שני עולמות שונים, דמוגרפית, תרבותית, כלכלית ואם תרצו אז גם בעוד שורה של חתכים.

ההשוואה בין ירושלים לניקוסיה היא לא משהו שעושה התייר הגרמני נאמר, או האמריקאי אבל היא קיימת אצלנו, כשאנחנו חוצים את הגבול מכאן לשם ובחזרה. ההבדל האירוני הוא שבעוד בירושלים חלק גדול מהישראלים ימנעו מלחצות למזרח ירושלים למרות שהעיר מאוחרת, כאן בניקוסיה לתיירים וגם למקומיים אין בעיה לחצות בין הצדדים למרות שהעיר אינה מאוחדת. אולי אפשר להסיק מזה על עומקו של הסכסוך הערבי-ישראלי לעומת היווני-טורקי. מצד שני גם באיבה שבין שני האחרונים לא כדאי להמעיט שכן היא עתיקה יותר אפילו מהסכסוך בינינו לבין הערבים.

תחושה של השפלה

אחד מבתי הקפה שעל קו הגבול – בצד היווני דווקא – הציב חביות פח אחת על השנייה, לא בהכרח בגלל שיש צלפים מהצד השני של הגבול כמו כדי להזכיר שפעם היתה כאן מלחמה. בזמן שביקרתי בכפר בשם לאניה, כשעתיים נסיעה מניקוסיה סיפר לי בעל טברנה מקומית שהוא היה פעם אחת או פעמיים בצד הטורקי של ניקוסיה ושזה היה לו קשה. מאוד קשה. "זה סוג של השפלה, אתה מבין?" הוא אמר לי. "הם מחזיקים בשטח שלנו וכשאנחנו נכנסים הם שמים לנו את החותמת הטורקית בדרכון. זה פשע."

ניקוסיה הטורקית
ניקוסיה הטורקית

כשאומרים מלחמה השמיעה שלנו הישראלים מתחדדת מיד. מי נגד מי? באיזה צד היתה ישראל? מי מהצדדים בעדנו ומי נגדנו? כששאלו בתקופת מלחמת המפרץ את סדאם חוסיין (זוכרים?) למה הוא יורה טילים על ישובים אזרחיים בישראל הוא השיב כי מבחינתו כל ישראל היא בסיס צבאי אחד גדול. מעבר להגזמה, יש גם נקודה למחשבה ובעיקר ההבנה שכל אזרח ישראלי יודע בדיוק שהמזרח התיכון זה לא שוויצריה. גם לא קפריסין.

היום למשל ההנחה היא שיוון בצד שלנו וטורקיה לא. לפחות מאז שארדואן התחיל לפתוח את הפה. זה לא מפריע לישראלים לנחות בקפריסין הטורקית (או קפריסין הכבושה, כפי שהיא נקראת בפי תושבי האי מדרום לקו הירוק) ולנפוש שם. לישראלים קל מאוד לעשות את ההבחנה שבין טורקיה של ארדואן לקפריסין הטורקית. גם כאלה שכף רגלם לא תדרוך יותר בטורקיה מגיעים ללא חשש לצד הצפוני של האי לצורך חופשה.

שטח של האיחוד האירופי

בניקוסיה התחושה היא דומה. למרות כמה צעירים זעופי פנים שעברו מולי בלי להישיר מבט (תופעה שחזרה על עצמה פעמיים או שלוש בזמן הקצר ששהיתי במקום), קשה להשוות את ניקוסיה הטורקית לאיסטנבול. כן, הדגלים של טורקיה מתנופפים גבוה גבוה לצד הדגל הקפריסאי (שהוא גם המצאה טורקית, דרך אגב), מדברים פה טורקית וה-ראחת לוקום נמכר בכל פינה אבל ברור לכולם שהזליגה של טורקיה לתוך שטח ששייך רשמית לאיחוד האירופאי היא דוגמה עדינה יותר של המקור.

למעשה, עבור התייר שמנותק רגשית או שאין לו אינפורמציה לגבי הסכסוך בין יוון וטורקיה, החלוקה של העיר לשני חלקים, אחד נוצרי יווני והשני טורקי מוסלמי לא פוגעת במרקם של העיר אלא יוצרת עיר עשירה יותר שבה מגוון רחב של צבעים וקולות. קחו למשל את לרנקה. פעם היו בה מובלעות של טורקים שפונו על ידי היוונים. איזו מהערים מעניינת יותר כיום, לרנקה או ניקוסיה היוונית והטורקית? בלי להרגיז אף אחד מהיוונים, אני חושב שהגירסה המשולבת של ניקוסיה מעניינת יותר.

לא הסכסוך שלנו?

את הרגישות היוונית לקביעה כזאת אפשר להבין שכן מה היינו חושבים, אנחנו הישראלים, לו היה מגיע שוודי או צרפתי וקובע כי ירושלים שמחולקת לערבים וליהודים מציעה מרקם עשיר ומרתק יותר עבור התייר. מצד אחד ברור שריבוי צבעים וצורות יוצר מארג מסקרן יותר אבל מצד שני יש את הכבוד הלאומי, את תחושת השייכות את הרצון להיות ריבון בארץ שלך.

וכאן מגיע המקום שבו התייר הישראלי יכול להשיל מעליו את שיריון הקרבות ולהיות פשוט מה שהוא, בקפריסין, כלומר תייר ולא יותר. יש לנו 365 ימים בשנה של הישרדות בארץ ישראל וכשאנחנו רחוקים (40 דקות טיסה לא הולכות ברגל) מותר לנו להתנתק רגע מהסכסוך שלנו עם הערבים ואפילו לא לחשוב לכמה שעות על הסכסוכים האחרים שהיו פה, עוד לפני שחזרנו לציון. מותר לנו להיות בניקוסיה תיירים כמו כל עמי העולם ולהתרגש במעבר הגבול המהיר רגע לפני שנחליף את טעם הצזיקי בשקית נייר מלאה בפיסטוקים חמים.

איך שלא תרגישו את זה, הביקור בניקוסיה על שני צדדיה הוא משהו שלא כדאי לפספס. זאת גם דרך טובה לראות את עצמנו, גם אם בסופו של דבר חוזרים למלון בלי פתרון לכל התסבוכת הזאת.

האופציה לתגובות נסגרה בינתיים עבור כתבה זאת