לקחת שאיפה של פאפוס ולא לדאוג

פאפוס, קפריסין

כשאומרים פאפוס, קפריסין מתכוונים קודם כל לקו החוף ולטיילת היכן שמתרכזים בשעות הערב (בעצם, כל היום) התיירים. גם הבתים לאורך הטיילת ובמעגל הרחב סביבה הם בתי נופש, מלונות, דירות Airbnb ודומיהם. אבל למרות המעטה התיירותי זאת עדיין קפריסין ואם ממשיכים לחפש קצת יותר פנימה מוצאים שוב את המודל העירוני הקפריסאי שבנוי ברובו על בתים פרטיים, לא גדולים במיוחד, מגרשים ריקים, חצרות והרבה צמחייה. במבט ראשון זה עשוי להיראות קצת מכוער, קצת שיכון ישראלי של שנות השישים והשבעים (רק עם דודי שמש ומים בגודל עצום על הגגות) אבל אחרי שמתרגלים מגלים את הצד הנוח, הפרקטי והידידותי של צורת המגורים הזאת.

אחד הדברים הראשונים ששמים לב אליהם בפאפוס זה שיש כאן מלא רוח. לא יודע אם זה בשכונה שעכשיו אנחנו גרים בה (לשלושה ימים) או בכל העיר אבל אני מנחש שזה קשור במיקום על הקצה המערבי של האי.

מיכאל שאיתו פיטפטנו בבית קפה על הטיילת כמה שעות אחרי שהגענו לכאן מלימסול סיפר לי שהנקודה הכי יפה נמצאת דווקא צפונה מכאן, חצי שעה נסיעה במקום שנקרא לצ'י. לא רחוק משם גם שמורת טבע גדולה ומוגנת שאסור לפספס. הוא יודע כי הוא כאן כבר חודש, בפעם השנייה. הוא בא עם אשתו והילד כדי לבדוק שהבית שהם בונים באחד הכפרים באיזור מתקדם יפה.

בונים קטן

"בקפריסין הם בונים קטן," הוא מספר לי. "לא יותר ממאה ארבעים,, מאה חמישים מטר רבוע. הבית שלנו יהיה 240 מ"ר". כשהוא מספר לי כמה השקיע בבית אני מעדכן אותו שבעבור הסכום הזה היה יכול לקנות דירה יפה באשדוד או אשקלון, בישראל. הוא שמח לשמוע, לא בגלל התמורה הלא מרשימה אלא כי זה מזכיר לו שיש ענף שלם מהמשפחה שלו שגר באשקלון, הצד היהודי הרחוק של המשפחה. "יש שם בומים, נכון?" הוא מוודא איתי.

הוא ואשתו רוצים לעקור מבלורוס ולעבור לקפריסין. הם מתכוונים לשים את מישה הקטן (בן ארבע) בבית ספר פרטי בריטי ובהמשך, כשיגדל, לשלוח אותו ללמוד איפשהו בעולם. אני מספר להם שהגענו מלימסול וששם ראינו בעיקר רוסים. "כן," אומרת אשתו של מיכאל, "כולם יודעים שלימסול זאת העיר הרוסית."

בגלל שאנחנו מישראל, אני מניח, מיכאל מרשה לעצמו להגיד לי שהוא קצת מודאג מזה שמגיעים לאי גם יותר ויותר ערבים שקונים פה נכסים.

מהצד השני של הקו הירוק

פאנוס, בעל דירת הנופש שלנו הוא לא ערבי, לא רוסי, לא בריטי וגם לא ישראלי. הוא פשוט קפריסאי מקומי, זן שלא רואים הרבה על קו הטיילת. אבל גם לו יש סיפור. המשפחה שלו גורשה מפמגוסטה, בצד הצפון מזרחי של האי באותה פלישה טורקית (פעם בחודש יולי ואז שוב בחודש אוגוסט) שיצרה את הקו הירוק של קפריסין. עכשיו פמגוסטה בידיים טורקיות ופאנוס מודאג מהשליט של טורקיה שלדעתו מסוכן לכל האיזור.

אשתי אומרת לי שפאנוס מזכיר לה את הידיד ההומו שאיתה גרה בתל אביב לפני די הרבה שנים. "הם ממש אותו הבן אדם," היא אומרת. "שפת הגוף, הצחוק המתפרץ, סגנון הדיבור התיאטרלי."

הדירה של פאנוס היא כולה אור ואוויר ואפילו שתי מרפסות גדולות שאפשר לשבת בהן, אחת מקדימה, לזריחה ואחת מאחור לשקיעה. במרפסת האחורית גיליתי פתאום שאני לא לבד ויושב שם דייר עם הילד שלו הקטן. זאת עוד משפחה רוסית. גם להם יש סיפור, אבל האיש לא נראה כמו מי שרוצה להתחיל בשיחה.

לפני שעזבנו את לימסול, האיש במכולת יעץ לי לוותר על פארק המים בפאפוס אבל כן לנסות את גן החיות (וההיפך בלימסול, עצמה). זה יום שישי ונחמד לדעת שגם פה יש אווירה של "יום שישי". בעצם היא נמשכת כאן כל השבוע. אולי זה הסוד של האי. אבל אל תספרו לאף אחד.

האופציה לתגובות נסגרה בינתיים עבור כתבה זאת