אירופה הלא מאוחדת. צרפת נגד פולין, פולין נגד כולם

שחצן יהיר ופוליטיקאי חסר ניסיון. אלה הכינויים שלהם זכה עמנואל מקרון בשבוע האחרון מפולין הרשמית. זה קרה לאחר שהנשיא הצרפתי שהפופולריות שלו מידרדרת במהירות בארצו – רק שלושה חודשים לאחר שנבחר – ניסה להסביר לפולנים שהשוק האירופאי "הוא לא סופרמרקט".

עיקר הטענה שלו היתה לגבי חוק שמאפשר לפולנים להציב עובדים מקומיים בארצות עשירות יותר, כמו צרפת או גרמניה מבלי לשלם להם את זכויותיהם הסוציאליות המקומיות. ישנם מאות אלפי עובדים פולנים בעיקר בתחום התחבורה והבנייה שנמצאים בגרמניה ובצרפת בזכות אותו החוק והנשיא הצרפתי מעוניין להגביל את פרק הזמן שעובדים כאלה יוכלו לעבוד בארצו. כיום יכולים אותם עובדים על פי חוק להישאר, למשל בצרפת, למשך 36 חודשים. האיחוד האירופי דורש רפורמה שתוריד את פרק הזמן ל-24 חודשים ומקרון מבקש להגביל אותם ל-12 חודשים בלבד.

הסעיף הקטן הזה התפוצץ והפך לעימות פוליטי ישיר שבו מזהיר מקרון כי פולין דוהרת לכיוון השוליים של הגוש ושכך לא תיכנס לספר ההיסטוריה העתידי של האיחוד. ספר שגם מקרון לא בטוח כמה דפים עוד נותרו בו. הוא עצמו מאיים  – יש אומרים מנסה להפחיד – על ידי פרסום אזהרות כי הגוש יגיע לסופו אם מדינות כמו פולין ימשיכו להציג עמדה שסותרת את הרעיונות הבסיסיים של האיחוד.

העובדה שבביקור הרשמי שלו במזרח אירופה לא נכללה פולין – הכלכלה החזקה ביותר – ושהדברים נאמרו ב-ורנה, בולגריה הדליקה עוד יותר את הפולנים. "פולין של היום היא לא מדינה שיכולה להראות לאירופה את הדרך. המדינה הזאת החליטה ללכת נגד האינטרסים של אירופה בתחומים רבים," אמר.

הקרב עם מקרון

מקרון לא בודה מלבו שכן הפקידים בבריסל כבר הרבה זמן בעימות עם פולין. פולין לא מסכימה לרעיונות ההגירה של האיחוד האירופי, לנושאי איכות הסביבה ועוד לשורה ארוכה של נושאים. כשמקרון אומר שפולין הולכת ומבודדת את עצמה הוא מביע את הלך הרוח במערב אירופה. ההימור של מקרון ללכת נגד פולין הוא עוד ניסיון של הפוליטיקאי להוכיח שהוא שווה משהו, שצרפת שווה משהו. בקרוב יארח בפריז גם מנהיגי ספרד, גרמניה ואיטליה וגם שם ינסה להקרין ביטחון והשפעה.

אלא שיש מי שרואה את ההצהרות של מקרון לגבי פולין כניסיון לתקוע טריז בין מדינות מזרח אירופה. אם זה לא מספיק ישנו סכסוך נוסף שהתגלע לאחרונה בין הולנד להונגריה. השגריר ההולנדי בבודפשט האשים את ראש הממשלה ההונגרי שהוא משתמש בטקטיקות המזכירות את אלה של האיסלאמיסטים כשהוא מתאר את כל המהגרים כמסוכנים. הונגריה החזירה את השגריר שלה מהאג ותובעת התנצלות והסברים בעוון אותן העלבות, כדבריה.

בהקשר הפולני ראוי לציין גם את יציאתה הקרובה של בריטניה מהאיחוד האירופאי. בריטניה ופולין עמדו פעמים רבות זו לצד זו מול החלטות שהתקבלו בבריסל, גם בזכות אינטרסים דומים וכן, גם בהיותן בעלות חשדנות בריאה כלפי האיחוד המובל בעיקר בכוחן של צרפת וגרמניה.

פולנים עמידים

כעת כשבריטניה עומדת להיעלם מהמפה הפנים אירופאית יש מי שחושב שאפשר יהיה לדחוק את פולין לכיוון פחות יורו-סקפטי. הפולנים לעומת זאת מגלים עמידות, לפחות לפי שעה, ומתבצרים בעמדות שלהם גם אם אינן מתאימות לחזון האירופאי של עמנואל מקרון או אנגלה מרקל. זה לא שלאירופה של מרקל ומקרון אין השפעה בפולין. ההחלטה של הממשלה הפולנית לבצע שינויים מרחיקי לכת בבית המשפט העליון עוררה התנגדות עזה ונדמה שדווקא כאן הפולנים עשויים להתקפל, למרות העובדה שהעם הפולני תומך במהלך.

החזית הפולנית, מאז עלייתה של מפלגת החוק והצדק הימנית כוללת גם עימות ישיר ומתוקשר עם ברלין. אנשי המפלגה העלו את הרעיון שגרמניה תשלם פיצויים על נזקי מלחמה ובברלין הגיבו בעיקר בחוסר תגובה. ראשת הממשלה הפולנית טענה שברלין מעולם לא לקחה אחריות על מעשיה בפולין והשיח הפולני על פיצויים בגובה אסטרונומי שמגיעים לפולין בעקבות מלחמת העולם השנייה לא נעימים לשום אוזן גרמנית.

נדמה שהפולנים סובלים מהערכת חסר בצד המערבי של היבשת. העובדה שמקרון קפץ לבולגריה, רומניה וצ'כיה ודילג על פולין החלה את מסע העלבונות וכשהפולנים נעלבים, קשה לראות איך אירופה מרוויחה מזה. מקרון רצה אירופה מאוחדת יותר, חופשיה יותר, פלורליסטית, בינתיים נראה שהוא מוביל בדיוק לכיוון ההפוך.

מתחת לאיפור

מהזווית הישראלית קיים כמובן נושא האזרחות הפולנית. ישנם אלפי ישראלים בעלי דרכון פולני שעובדים או חיים במדינות כמו צרפת וגרמניה. מבחינתם לפחות, כל עימות שבגינו מועלות הפחדות על פירוק האיחוד האירופאי ובמיוחד על סוף דרכה של פולין הם מקור לדאגה. בינתיים לא נראה שהעגלה הזאת עומדת להתפרק אבל אף אחד כבר לא משלה את עצמו, כשההגה מושך פעם חזק לכיוון ימין ופעם חזק לשמאל גם התסריט הזה אפשרי.

נסיים כמו שפתחנו עם מקרון עצמו. במגזין Le Point הצרפתי נחשף כי הפוליטיקאי הטרי שכר את שירותיה של מאפרת בשם נטשה ושילם לה מכיסו של משלם המיסים הצרפתי עשרות אלפי דולרים כדי שתאפר אותו. מדובר בשני תשלומים עיקריים שבהם חויב ארמון האליזה. סיפור המייק אפ מתאים יותר לפוליטיקאי מבוגר, משופשף שכבר הספיק להישחק ואולי אף לחטוא בשחיתות ולא לבנקאי הצעיר, בקושי בן 40, שהפך בן לילה למנהיג צרפת. הניסיון של מקרון להפוך למנהיג בסדר גודל אירופאי עוד לפני שזכה באמון העם שלו (ואין הכוונה לקלפי) היא סוג של עבודת מייק אפ מוגזמת שבסופו של דבר עלולה להישטף במים.

הירשמו לניוזלטר של זמן מקומי
הירשמו לניוזלטר של זמן מקומי
קבלו כתבות מובילות ישירות למייל
ניתן להפסיק את המנוי בכל זמן

האופציה לתגובות נסגרה בינתיים עבור כתבה זאת