8 שירים איטלקיים שנכנסו להיכל התהילה של האירוויזיון

כדי להבין את מערכת היחסים המורכבת של האיטלקים עם האירווזיון צריך לחזור לשנת 1950 ולפסטיבל סאן רמו הראשון. האיטלקים אוהבים לשיר ויש להם שפה מבורכת שאפילו נשמעת טוב כששרים בה (נסו להגיד את זה על שבדית, טורקית, גרמנית ועוד אינספור שפות). גם כישרונות לא חסרים להם וזאת כנראה הסיבה שהפסטיבל האיטלקי הגיע לעולם לפני זה של האירופאים.

האירוויזיון הראשון יצא לדרך שש שנים אחרי שהאיטלקים כבר יצרו לעצמם מסגרת ומבחינת חלק מהם בוודאי נתפס כמו פלגיאט. אבל הם הלכו על זה והשתתפו ואפילו הגיעו למקומות החמישי והשמיני (היו אז שני שירים ורק מעט מדינות שהשתתפו). היה ברור לכולם ובעיקר לאיטלקים שמהסיפור הזה חייבת לצאת זכייה ואכן ב-1958 הגיע השיר שכולנו מכירים כיום בשם Volare אבל נקרא "בתוך הכחול, צבוע בכחול".

השיר זכה אבל לא באירוויזיון אלא בסאן רמו. היו לו שני מבצעים. אחד מהם לא עמד במתח של השידור הטלוויזיוני וההופעה מול קהל באולם וכך נותר רק מבצע אחד, דומניקו מודוניו. בראותם כי טוב שלחו האיטלקים את הלהיט האדיר לאירוויזיון ושם התאכזבו וקיבלו רק את המקום השלישי. אף אחד לא זוכר מה הגיע למקום הראשון שכן השיר הפך לאחד מהלהיטים הגדולים המזוהים גם עם תחרות האירוויזיון.

ובמקום הראשון…

בשנים ההן עדיין היה עניין לאיטלקים עם התחרות האירופאית, עניין שייעלם החל משנות השבעים. קשה לזכור כמה פעמים איטליה פרשה מהתחרות, לפעמים עם סיבה ולפעמים סתם כי לאף אחד באיטליה לא היה איכפת. אבל בשנות השישים עדיין האירוויזיון דיבר לכמה אנשים באיטליה ואמיליו פריקולי הצליח להביא בשנת 1963 את המקום השלישי, בפעם השנייה. שם השיר, "אחד בשביל כולן".

רק שנה אחת אחר כך איטליה מבקיעה את הגול. ג'יליולה צ'ינקווטי שרה את "אין לי את הגיל", מקבלת 49 נקודות וקוטפת בפעם הראשונה והכמעט אחרונה את המקום הראשון עבור איטליה. כמו אמני אירוויזיון אחרים שהתקשו להיפרד מההצלחה גם צ'ינקווטי עוד תחזור, עשר שנים אחר כך עם שיר שאסור להשמיע באיטליה אבל על כך נדבר עוד רגע.

דומניקו מודוניו, אותו אחד ששר את Volare וזכה להצלחה ענקית במכירות ובמצעדים חזר גם הוא שנה אחת אחרי ההצלחה עם השיר המוכר בתור "צ'או צ'או במבינה" (אבל גם לו יש שם אחר "יורד גשם") ושוב שנתיים אחרי הניצחון של צ'ינקווטי עם השיר "אלוהים, כמה אני אוהב אותך". זאת היתה הפעם הראשונה שבה איטליה זכתה במקום הראשון מהסוף ומודוניו לא חזר מאז לבמת האירוויזיון.

כן זה לא

בשנת 1974 עמדו באיטליה להצביע על חוק שנוגע לגירושים. באיטליה של אז זה היה סיפור גדול ומישהו החליט שהשיר של המתמודדת האיטלקית באירוויזיון, אותה ג'יליולה צ'ינקווטי לא מתאים. ולמה? כי שם השיר היה Si, שמשמעותו "כן" באיטלקית. החשש היה שמדובר במסר תת מודע ושאנשים יצביעו בגללו בעד החוק. אז האיטלקים לא הורשו לשמוע את השיר בתחנות הרדיו שלהם עד שהגיע לאירוויזיון ואז שמעו אותו כולם ואפילו אהבו. הבעיה היתה שלהקה שבדית אלמונית בשם ABBA השתתפה גם היא באותה שנה ואתם כבר יודעים מי ניצח. צ'ינקווטי הסתפקה במקום השני.

מכאן מתחילה שממה די ארוכה עם שתי זכיות בלבד במקום השלישי, בשנת 1975 ו-1987. החזרה לגדולה הגיעה עם טוטו קוטוניו והשיר "ביחד 1992". לא ברור מה עבר לאירופאים בראש אבל איכשהו זה היה השיר הזוכה, כנראה בהשראת האיחוד באירופה שהיה ונפילת הגוש הקומוניסטי שנתיים קודם.

שוב בצמרת

ברוב השנים שאחר כך איטליה פשוט נמנעה מהתחרות והתרכזה רק באותו פסטיבל אהוב וביתי, סאן רמו. הפסטיבל הביתי החזיק לבדו עד 2011 כשאיטליה נאותה לחזור לתחרות האירופאית תמורת הבטחות מסוגים שונים. רפאל גאוולאצי שייצג את איטליה בשנת החזרה לאירוויזיון קיבל את המקום השני וגם זה כנראה יותר מתוך הוקרת תודה לארץ המגף על שהסכימה להשתתף בתחרות שהיא לא ממש סובלת.

מאז החזרה האחרונה של איטליה נוצר רצף של השתתפות כשההצלחה הגדולה האחרונה היא המקום השלישי של il volo עם השיר "אהבה גדולה". אהבה גדולה זה ללא ספק מה שחסר לאיטליה בכל מה שנוגע לתחרות האירופאית. אבל לא נצטער בשבילם. יש להם הרי את סאן רמו.

האופציה לתגובות נסגרה בינתיים עבור כתבה זאת