פריז ממשיכה לחלום על הבנקאים הבריטים אבל בינתיים זאת לא יותר מפנטזיה

צרפת משתנה. זה לפחות המסר שאיתו רצים מנהיגי צרפת לדוכני הנאומים. גם הנשיא מקרון שסוגר מאה ימי חסד בתפקיד וגם ראש הממשלה פיליפ מצהירים שוב ושוב כי לבנקאים הבריטיים שיעשו את הצעד האמיץ ויעברו לצרפת צפויים חיים כלכליים מאוד לא "צרפתיים" במובן המסורתי של המילה.

כן, הפעם הצרפתים משתדלים באמת. באחת ההצהרות הרשמיות דובר על שטיח אדום-לבן-כחול שייפרש לרגליהם של הבנקאים ואנשי הפיננסים מלונדון. הרקע הוא כמובן ההצבעה של הבריטים לפרוש מהאיחוד האירופאי. בצרפת יש מי שמתווכח עדיין אם הברקזיט טוב לצרפתים או לא אבל כולם, אלה שחושבים שמדובר בעיסקה גרועה ואלה שחושבים שפריז וצרפת ירוויחו מבינים שזאת עובדה מוגמרת וכי צריך להיערך לתחרות.

התחרות היא עם ערים בעלות מגזר פיננסי חזק שמסוגלות למשוך בנקאים ובנקים מתוך בריטניה במידה ואלה יחליטו שהסכמי הגירושים בין בריטניה לאיחוד האירופאי אינם מאפשרים למוסדות שלהם לפעול בצורה יעילה מהאי הבריטי ומצריכים מעבר ליבשת. שני שמות בולטים הם פרנקפורט בגרמניה ודבלין באירלנד. עד כה רק HSBC שלחו כמה מאות עובדים שלהם לרילוקיישן באירופה ובנוסף ישנם דיבורים מצד בנקים מהמזרח הרחוק.

צרפת שלא היכרתם

בגזרת המעשים נדמה שהבנקאים והמוסדות הפיננסיים לא ממהרים לנטוש את לונדון. לונדון היא עדיין מעצמה פיננסית בסדר גודל שספק אם פריז באמת מסוגלת להתמודד איתו. עשרות שנים של "כלכלה צרפתית" ואמירות כמו אלה של הולנד, הנשיא היוצא, כי המגזר העיסקי הינו האויב מזכירים שבצרפת אף פעם לא היה קל להיות בנקאי וגם אם הנשיא החדש הוא בנקאי לשעבר, הוא יצטרך לעשות עוד הרבה עבודת שכנוע.

הירשמו לניוזלטר של זמן מקומי

קצת מהעבודה הזאת אפשר כבר לראות בשטח. מקרון מבטיח הורדה של מיסים על חברות בשיעור משמעותי (מ-33% ל-25%) ובין הצהרה להצהרה נדמה שלא מספיקה לחלוף אפילו שעה. בשבועות האחרונים נודע כי פריז מתכוונת לפתוח עוד שלושה בתי ספר בינלאומיים כשגם כאן הכוונה היא לפתות את משפחות הבנקאים.

לא רק הלימודים יהיו אפשריים בשפה האנגלית, אפילו דובר כאן בימים האחרונים על בתי דין פיננסיים שבהם ידונו בשפה האנגלית. עד כדי כך פריז מוכנה ללכת רחוק כדי למשוך את אנשי המגזר הפיננסי מלונדון שנדמה לפעמים כי זאת לא פריז או צרפת שמדברת בקולה אלא אמריקה הקפיטליסטית.

מכת מציאות

למרות הביקורת הקשה של מקרון כלפי טראמפ למשל, ביקורת שלה שותפה גם הקאנצלרית הגרמניה, במבחן המעשים הנשיא הצעיר הוא הרבה יותר אמריקאי ממה שהוא מוכן להודות. הסקרים מראים על ירידה באהדה לנשיא כבר בשלב מוקדם זה של הנשיאות ומקרון מהמר על הכלכלה כעל גלגל ההצלה שיגרום לפופולריות שלו לנסוק מחדש.

אבל מעבר לפנטזיות הצרפתיות ישנה גם המציאות. העובדה שהצרפתים פתחו משרד שמאפשר לחברות לעשות מעבר מהיר עם כמה שפחות בירוקרטיה בדרך היא עוד דוגמה לצורך של הצרפתים להוכיח את עצמם אבל גם לנאיביות. ללונדון יש מסורת ארוכת שנים של עמידה באתגרים וגם למי שאוחז בהגה שם יש את היכולת לפתות בחזרה את הבנקאים.

כל עוד הסחף מכיוון האי הבריטי ליבשת יסתכם בכמה אלפי בנקאים בודדים אפשר יהיה לומר שלונדון הצליחה להתגבר על המכשול האירופאי. אם זה יהפוך לעשרות אלפים בוודאי יישמעו קולות צורמים ולרובם יהיה מבטא בריטי. כך או כך, סביר שאם אכן יקרה הבלתי ייאמן והנהלות הבנקים יעברו עם עובדיהם ליבשת הזקנה זה לא יקרה בכיוון של פריז אלא דווקא פרנקפורט. ימים יגידו.

האופציה לתגובות נסגרה בינתיים עבור כתבה זאת