הקהילה היהודית בקרקוב: קטנה אבל מרגישה בטוחה

0

דאטה אנליסט, חוויית המשתמש, ניהול מוצר, ג'אווה, פייתון, בינה מלאכותית, מפתח בענן? קחו קורס אונליין במיטב מקצועות הטכנולוגיה והזניקו את הקריירה שלכם לדרך חדשה. הקורסים (באנגלית בלבד) מתחילים ב- 11 וב-12 בנובמבר. לפרטים הקליקו כאן...


מאת אילת מאמו שי

בפריז, בלונדון, בברצלונה כבר ביקרתם? עוד מקום חובה לביקור הוא ללא ספק קרקוב בפולין! נכון שאין כל מקום להשוואה, לא מבחינת הנסיבות ולא מבחינת האתרים אך פולין בהחלט צריכה להיות מקום חובה לביקור לכל יהודי ויהודי באשר הוא.

השואה הינה פרק משמעותי ובלתי נשכח בהיסטוריה היהודית, השארנו מאחור (אך לעולם לא נשכח!) זוועות ורוע אנושי שאינו ניתן לתפיסה, וכיום אנו במירוץ קדימה אל העתיד. אך במירוץ בלתי פוסק זה כל אחד ואחד מאיתנו צריך (אם תרשו לי לומר "חייב") לבקר בפולין.

לקרקוב החלטתי לנסוע במסגרת עבודת הדוקטורט שלי. עבודת המחקר הינה על קהילות יהודיות קטנות ברחבי העולם שבהן מתחת לאלף איש. בפולין קיימות כיום חמש קהילות יהודיות מרכזיות ופעילות: קטוביץ, ורשה, וורצלב, לודג' וקרקוב.

מתוך חמש הקהילות הללו בחרתי לחקור דווקא את קרקוב. בקרקוב כיום קהילה יהודית קטנה. למעשה חיים בה בין 130-150 יהודים (כמובן שיש רבים שלא יודעים עליהם, כך שאפשר להגיע ל-300-400). ויש כ-50-60 ישראלים. מערכת היחסים בין שתי הקהילות לטענתו של הרב, טובה מאוד ואף מתקיימים אירועים משותפים לא מעטים במהלך כל השנה.

ההכנה לפגישה עם הרב אליעזר אביגור – רב חב"ד ורבה של קהילת קרקוב – הייתה מלווה בתחושה קשה וחשש בליבי. רק יום אמש נרצחו בדם קר שני ישראלים במוזיאון היהודי בבריסל -עמנואל ומירה ריוה… וכל זאת בשל היותם יהודים.

מבחינתי ללכת לבית הכנסת, מוסד שהכי מזוהה עם היהדות במקום כמו קרקוב שבפולין עורר בי חרדה מסויימת אך שתי דקות בלבד במחיצתו של כבוד הרב גרמו לי להבין שאין לי כל סיבה לחשוש.

בית כנסת בקרקוב
Some rights reserved by kaberon

כאשר נכנסתי לבית הכנסת אייזק שבו ממוקם בית חב"ד הבחנתי כי אין כלל איש ביטחון בכניסה או כל בידוק ביטחוני כזה או אחר. כששאלתי את הרב לפשר התעלומה הוא טען כי אין אנטישמיות (גלויה לפחות) בקרקוב. ניתן ללכת עם כיפה ברחוב ואנשים יהודים גאים ביהדותם ויש אפילו לא מעט המחפשים את שורשיהם היהודים שנמחקו בעקבות המלחמה והשואה.

בתקופת המלחמה המצב היה שונה, היהודים היו כולם חוששים לדבר בפומבי על דתם ולא רצו אף קשר, ישיר או עקיף עם היהודים מתוך חשש אמיתי לחייהם.

הרב סיפר כי לפני זמן מה הגיע אליו מישהו שטען כי הוא מרגיש שאמו מסתירה ממנו סוד מזה שנים והוא החליט כי לפני מותה הוא חייב לגלות את אותו סוד. תחושת הבטן שלו הייתה שסוד זה קשור בדתו. לאחר חיפושים לא מעטים הוא גילה את תעודת הלידה של אמו ובה צוין שהיא יהודיה. כאשר הגיע הבן לאמו בבקשה להסבר היא הודתה בפניו שהיא אכן יהודיה אך זהו סוד שהיא הסתירה כל חייה מפני בעלה (אביו). הבן שלא הסתפק רק בתשובה של אמו החליט לבדוק גם את שורשיו של אביו ולאחר בדיקה הוא גילה כי גם אביו היה יהודי ואף משני הצדדים. מסתבר כי גם האב וגם האם הכחישו את יהדותם מהפחד שליווה אותם במשך שנים.

כיום, נדמה כי קהילת קרקוב הינה קהילה שקטה, נעימה, מבוגרת ברובה. ודווקא הצעירים המעטים שבה שכן נשארים להתגורר בה למרות כל הקושי בוחרים לקחת חלק נכבד בחיים יהודיים, דתיים ופעילים. על מנת להקל במקצת על הקושי ועל מנת לאחד בין כל קצוות אנשי הקהילה, הקהילה מטעמה מקיימת ארוחת צהרים מדי יום ביומו לכלל הקהילה וכמובן את ארוחות השבת.

בקרקוב קיימים שבעה בתי כנסת אך רק שלושה מתוכם פעילים: בית כנסת הטמפל, אייזק והרמ"א.

בית כנסת הטמפל הינו בית הכנסת מפואר במיוחד ובו מתקיימות תפילות שבת ואירועים מיוחדים כמו בר מצווה, חתונה וכיוצא באלה.

בית הכנסת אייזק כאמור משמש גם את מרכז חב"ד ובו יש חנות קטנה אך כשרה ומוצרי יודאיקה.

בית הכנסת הרמ"א פעיל מאוד לאור העובדה כי מאחוריו ממוקם בית העלמין הישן שבו קבור הרמ"א (רבי משה בן ישראל איסראליש) ורבים עולים לקבר זה להתפלל באופן יומיומי. בית עלמין זה מוקף בחומות ואחת מהחומות נבנתה ממצבות שנופצו בזמן המלחמה לאות זיכרון.

גטו יהודי קרקוב
credit: Jeff Noble

לקהילה אומנם אין בית ספר יהודי אך דווקא יש מקווה וגן ילדים המכיל בסך הכל שמונה ילדים וכרגע עובדים בקדחתנות להקמתו של בית אבות.

נדמה כי כבוד הרב עסוק עד מעל הראש. לאחרונה בנוסף לתפקידו כרב מרכז חב"ד בקרקוב, הוא קיבל הצעה ממנהיגי הקהילה להיות גם רבה של הקהילה. ונדמה כי אין הוא עוצר לשנייה. הוא עסוק במתן שיעורי תורה, הכנה לבר מצווה וחתונה וכמובן עם המשלחות הרבות המגיעות מהארץ והתיירים הרבים המגיעים מרחבי העולם.

במהלך הראיון עצמו נכנסה קבוצה של ישראלים לבית הכנסת וכאשר סיימנו את הראיון כבוד הרב הואיל בטובו להראות לי את בית הכנסת ואת שאר החדרים במרכז. כשלפתע עצר אותו מדריך הטיולים הישראלי וביקש מהרב לתת "הרצאה" קצרצרה למבקרים, מצאתי עצמי בלב ליבה של הקבוצה, אשר מאזינה בצימאון לכל מידע חשוב שייצא מפיו.

נדמה כי כל יהודי אשר מגיע לביקור בקרקוב אינו יכול להישאר אדיש לכל ההיסטוריה הטעונה השוררת במקום זה. ובסיום הביקור, כולם מרגישים ניצוץ בלב, ניצוץ של אהבה, גאווה וחיבור מחודש לדת היהודית.

הניצוץ הזה עדיין מלווה אותי עד לרגע כתיבת שורות אלה, אם גם אתם מחפשים את אותו ניצוץ, סעו לקרקוב-פולין.

בתמונה למעלה: שחזור של קטע רחוב מלפני תקופת המלחמה

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם