איך שפעם היינו רזים: כיכר פיקדילי לפני 50 שנה

0

בשנה שבה בישראל כולם דיברו על הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, במרכז לונדון ובכיכר פיקדילי העסקים היו רגילים כמו שאפשר לראות בסרטון הנוסטלגיה הזה. הרכבת התחתית שחולפת מתחת לכיכר כבר פעלה אז יותר משישים שנה, החנויות נפתחו בדיוק בזמן וגם הפסל של ארוס – אל האהבה היווני (שהוא בכלל מזרקת הזיכרון ללורד שפטסברי ושמו "מלאך החסד הנוצרי") עמד כבר כשפניו לכיוון דרום.

אוכלוסיית העולם מנתה אז פחות משלושה מיליארד וחצי בני אדם (כיום כשבעה מיליארד), התנועה זרמה בקצב ולמרות שהביטלס שרו על סרג'נט פפר האנשים שנראים בסרטון לא יוצרים רושם של מרד תרבותי או מהפיכת רוק. להיפך, הלבוש שמרני והגברים הקפידו על עניבות.

כשבלונדון דיברו רק אנגלית

גם המולטי קולטי עוד לא היה אז חלק מלונדון מה שאומר עיר קצת פחות צבעונית וכמעט הומוגנית מדי. בטח בהשוואה להיום. אוכלוסיית לונדון שהגיעה לשיא של שמונה מיליון תושבים בשנות השלושים של המאה שעברה (לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה) ירדה לשפל של כשישה מיליון תושבים בשנות השמונים אולם מאז שנת 2000 חלה עליה מתמדת במספר וכיום שוב מדובר על מעל שמונה מיליון תושבים.

הדמוגרפיה השתנתה וכיום החלוקה האתנית היא 44 אחוז לבנים בריטים, שני אחוזים לבנים ממוצא אירי, עוד 12 אחוז לבנים ממקומות אחרים בעולם, כשלושה אחוזים וחצי הודים, כמעט שלושה אחוזים פקיסטנים, עוד כשלושה אחוזים מבנגדלדש, אחוז וחצי סינים ועוד חמישה אחוזים ממקומות אחרים באסיה. מאפריקה מקבלת לונדון כשבעה אחוזים מתושביה, עוד ארבעה אחוזים מהקאריביים ועוד שני אחוזים של שחורים ממקומות אחרים. הפילוח האתני של לונדון כולל גם ערבוב בין לבנים ושחורים מאפריקה והקאריביים שמגיע לכ-4 אחוזים נוספים. עוד אחוז וחצי ערבים (כ-100,000) ועוד שני אחוזים וחצי מכל השאר.

הכיכר עצמה שנבנתה ב-1819 נקראה בכלל "דרך פורטוגל" עד סוף המאה השבע עשרה ורק אחר כך הוחלף שמה לפיקידלי על שם הפיקדילי'ס (צווארונים גבוהים) שחייט בשם רוברט בייקר הכין בביתו ששכן ברחוב הסמוך.

— מצאו מלונות 3 כוכבים4 כוכבים או 5 כוכבים בלונדון
— צאו לקניות משתלמות יותר באמזון בריטניה
הירשמו לניוזלטר של זמן מקומי
הירשמו לניוזלטר של זמן מקומי
קבלו כתבות מובילות ישירות למייל
ניתן להפסיק את המנוי בכל זמן

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם