זמן מקומי
מגזין מקוון לתיירות בארץ ובחו״ל

מנאפולי לרומא ברכבת הכי יעילה באיטליה

לו היינו מגיעים בשיא העונה לנאפולי בטיסה ישירה מישראל ככל הנראה לא היינו צריכים לעשות את המסע צפונה לרומא. אבל הגענו ממש בטיסת השכר האחרונה לפני שסוגרים את העונה וכך לטיול שלנו נוספה עוד משימה אחת רבת שלבים שכללה בין היתר נסיעה במכונית השכורה מאמלפי לנאפולי, נסיעה קצרה נגד כיוון התנועה בצומת נאפוליטני עמוס  (כי זאת היתה הדרך היחידה להיכנס למוסך שבו מחזירים את הרכב) ולסיום הגעה לתחנת הרכבת שממנה מתחילה הפרידה מהדרום היפה של איטליה.

ההפתעה הראשונה היתה בתחנת הרכבת של נאפולי. כן, אפשר היה להרגיש את הגרעין הקשה של העיר כשהוא מתקבץ סביב התחנה, ערב רב של אנשים שלא לכולם התמזל המזל להתקבץ בעשירונים הסוציו-אקונומיים הגבוהים. בכל זאת דווקא האבטחה הקלילה מאוד סביב התחנה, שלא לומר הנעדרת כמעט לחלוטין היתה סימן משמח. כבר כתבתי פה בעבר שמקומות הומים עם פחות סידורי אבטחה גורמים לי להרגיש קצת יותר בטוח.

גם המבנה עצמו של התחנה המרכזית של נאפולי הרשים אותי. לא מפלצת בטון, לא פיל לבן מהמזרח התיכון, לא פיגוע עיצובי במרכז העיר ולא פרוייקט שעלה למשלם המיסים סכום כביר. תחנה נורמלית, סימפטית שקל מאוד להתמצא בה. נכנסים (בלי מאבטחים), מגיעים לקופות האוטומטיות או האנושיות, קונים כרטיסים, יורדים לרציפים. הכול קומפקטי מאוד ויעיל. כאן לא מנסים להוליך אתכם במסדרונות ארוכים ולשלוח אתכם לקניות לא רצוניות.

ה-Freccia Rossa היא הרכבת המהירה של איטליה. הרכבת האיטלקית מגיעה בשלושה צבעים, אדום, לבן וירוק שהם לא במקרה גם צבעי דגל איטליה. הרבה דברים מגיעים באיטליה בצבעים האלה ואם תרצו זאת הצהרת נאמנות לאומית שלא מריחה מעודף פטריוטיזם אלא פשוט מאהבה למקום שבו הם האיטלקים חיים.

פרצ'ה רוסה, Freccia Rossa
פרצ'ה רוסה – הרכבת המהירה של איטליה

עבור הנסיעה שלנו לכיוון רומא לקחנו את החץ האדום (המשמעות של המילה באיטלקית) ותמורת קצת יותר מ-110 אירו עלינו עליה, שני מבוגרים וילד. הרכבות באיטליה לא נחשבות לאמצעי תחבורה זול במיוחד, בכל מקרה, בניגוד לישראל שהתרגלה לתחבורה ציבורית שכמעט כולה אוטובוסים, באיטליה גומעים את המרחקים הארוכים ברכבות. גם הכבישים באיטליה משופרים אבל אם אתם לא מוכרחים להיות בשליטה לאורך כל הדרך ומאחורי ההגה, מומלץ גם לכם לשלם לנהג הקטר שיביא אתכם, בערך, עד הבית.

הכרטיסים שקניתם מסמנים את מקום הישיבה שלכם. כל קרון מיוצג על ידי אות. אחרי דקה או שתיים של הליכה בתוך הרכבת עצמה (מי שמנוסה יותר ניגש מבחוץ ישר לקרון שלו) הבנו שהנסיעה הזאת לא הולכת להיות צפופה במיוחד. שעת צהריים נעימה, הרבה מקום ברכבת, זה תמיד הרבה יותר נחמד ככה.

החץ האדום או הפרצ'ה רוסה באיטלקית מציעה את כל השכלולים שנהוגים היום בקווי רכבת מתקדמים. יש ווי פיי, מזנון שמציע כריכים וחטיפים בטעם איטלקי מקומי ובעיקר נוף של איטליה בחלון.

צג שנמצא בקידמת הקרון מציג מידע שוטף שקשור בנסיעה, קצת כמו במטוס ולזה מתלווה גם דיווח אחת לכמה רגעים של מהירות הנסיעה. אם לא נסעתם עדיין ברכבת מהירה גם אתם תתרגשו כשמד המהירות לא יעצור במאה קמ"ש וגם לא ב-120 או 140 או 160. אם אני זוכר נכון השיא שהצג הדיגיטלי הראה לנו היה 298 קמ"ש. יש מטוסי פרופלור שזאת מהירות השיא שלהם…

הגברת שלידנו חוזרת מהמזנון עם סלט גדול. היא אוכלת להנאתה ואני יכול לנחש שהנסיעה הזאת היא שגרה בשבילה. עבורנו זאת הפעם הראשונה ואני מודה שהמהירות לפעמים גורמת לצמרמורת קלה. במטוס לא רואים את הנוף חולף כל כך מהר בחלון וכאן איטליה רצה לאחור.

רכבת מהירה באיטליה
נוסעים מהר, פרצ'ה רוסה

לא כל הדרך נעשית בשיא המהירות. המרחק בין רומא לנאפולי הוא קצת פחות מ-190 קילומטרים בקו אווירי. בכבישים הוא נמתח על יותר מ-220 קילומטר. בכל זאת הרכבת צריכה קצת יותר משעה כדי להגיע.

החצר האחורית של איטליה מעניינת. בין עיירות וכפרים יפים למקומות שנראים מוזנחים יותר. הכול טובל בהרבה ירוק. לאט לאט מתחילים להרגיש שהנוף העירוני חוזר להופיע. אלה הבתים הראשונים במרחב הגדול של רומא. עוד כמה דקות ואפשר כבר להרגיש את העיר. מהתחנה הראשית כבר אי אפשר להתבלבל. כאן זאת לא נאפולי, לא אמלפי הקסומה ולא סורנטו התיירותית. כאן זאת רומא, עם כל העוצמה והיחודיות שלה.

השאר תגובה