6 סרטים גרמניים שאתם מוכרחים לראות עד סוף החיים

0

כשמדברים על קולנוע גרמני מדברים בדרך כלל על סרטים שעוסקים בנושא אחד בולט, מלחמת העולם השנייה והחיים שנוצרו בגרמניה בעקבותיה. אבל בכל זאת יש גם נושאים אחרים שהקולנוע הגרמני מצליח לגעת בהם בכישרון. הנה שישה סרטים שהצליחו לגעת ולרגש ולא רק את הקהל הגרמני

חיים של אחרים

יש כל כך הרבה דברים מדהימים בסרט הזה שמתאר את החיים המרים של אזרחי מזרח גרמניה תחת משטר השטאזי. אחד מהם למשל הוא שזהו הסרט הראשון באורך מלא של הבמאי פלוריאן הנקל ושהבמאי בכלל היה בן 16 כשחומת ברלין נפלה. מיותר לציין שהנקל לא הכיר את החיים בצד המזרחי של ברלין אבל הסרט היה כל כך מדויק שאנשים שכן גדלו בצד השני של החומה היללו את היכולת של הבמאי לחקות את המציאות "בדיוק כפי שהיתה."

מותו של השחקן הראשי אולריך מוהה שנה אחת אחרי שהסרט יצא לאקרנים הוא הדבר היחיד העצוב שקרה לחיים של אחרים. מעבר לזה מדובר בהצלחה פנומנלית עם פרסים מקיר לקיר בתוך גרמניה וגם באוסקר (הסרט הזה הטוב ביותר לשנת 2006).

להתראות, לנין

לאומץ לדבר על גרמניה בתקופתה הקשה והמחולקת היו ניסיונות מוקדמים יותר ומוצלחים לא פחות כמו הסרט 'להתראות, לנין'. שלוש שנים לפני 'חיים של אחרים' יצר הבמאי וולפגנג בקר את היצירה המושלמת הזאת. הפעם לא דרמה מובהקת אלא סרט שיש בו לצד הדרמה גם הרבה חיוכים קומיים.

הסיפור נוגע גם הוא בחיים האבסורדים שנוצרו כתוצאה מהפירוד בין מזרח ברלין למערב ברלין, אבל ה-Premise שונה לחלוטין וגאוני למדי. מין סיפור יפהפיה נרדמת שהולכת לישון במציאות אחת (ברלין המחולקת) ומתעוררת לתוך מציאות חדשה לאחר נפילת החומה. אמו של גיבור הסרט שאסור לגרום לה להתרגש יותר מדי מוכנסת לתוך סיטואציה טעונה וקומית שבו כולם מנסים לגרום לה להאמין שברלין היא אותה העיר הישנה והמחולקת שהכירה.

הנפילה

גם מי שלא ראה את הסרט הזה עדיין, יכיר את ברונו גאנץ בתפקיד היטלר. קטע מתוך הסרט שבו היטלר זועם על קציניו הפך ללהיט ויראלי וזכה לדיבובים ותרגומים שלקחו את הסיפור להקשר שונה. הסיפור האמיתי, כשמו של הסרט, מדבר על עשרת הימים האחרונים של היטלר בחודש אפריל של שנת 1945.

הסרט שנפתח עם קטע דוקומנטרי שבו מתוודה המזכירה האמיתית של היטלר (טראודל יונגה) על הערצתה לפיהרר בתקופת נעוריה ממשיך במעבר מבריק לשחקן (ברונו גאנץ) באותו יום שבו החליט להעסיק את המזכירה. גם במציאות שהתה יונגה בחברת הפיהרר בבונקר בברלין בעשרת הימים האחרונים של הקרבות והסרט מביא את הסיפור של כל החבורה שנשארה עד לרגע האחרון.

אין הרבה המצאות בסרט שכן לוח הזמנים של ההתרחשות האמיתית הוא הציר שסביבו נעה הדרמה. הידיעה שכך היו הדברים באחד הרגעים המצמררים ביותר של ההיסטוריה האנושית מדביקה את הצופים למסך.

כנופיית באדר מיינהוף

תסביך באדר מיינהוף, כך נקרא הסרט במקור. הסיפור מביא את סיפורה של סיעת הצבא האדום, ארגון שמאל רדיקלי שפעם בגרמניה בשנות השבעים, השמונים והתשעים.

בסרט עצמו מובא הסיפור של עשר השנים הראשונות. סיפור שמתחיל עם ביקור השאח' של איראן בברלין בשנת 1967 ומסתבך בדרך להפיכת חברי הסיעה לתא טרור. בסיפור האמיתי התאמנו חברי הסיעה גם בירדן, במחנה של הפת"ח. בסרט נערכו הצילומים באיטליה, מרוקו וכמובן גרמניה, בערים ברלין ומינכן.

הצצה מעניינת לתסביך הגרמני אם תרצו של הפחד מהקצוות הפוליטיים. אנשי סיעת הצבא האדום היו בטוחים, למשל, שהממשלה בזמנו היתה פאשיסטית ואפילו ניאו-נאצית והיו מוכנים להקריב כל מה שיש להם כדי להילחם.

רוצי, לולה, רוצי

בדרך כלל סרטים מגיעים בשלוש מערכות, הסרט הזה מגיע בשלוש ריצות. כמעט עשרים שנה חלפו מאז יצא הסרט המעניין הזה ונדמה שלולה עדיין ממשיכה לרוץ.

סיפור העלילה הוא על בחורה שהחבר שלה צריך להשיג סכום של 100,000 מארק עבור הבוס שלו בתוך עשרים דקות, אחרת ייהרג. הבחורה (לולה) יוצאת לריצת חייה בדרך לסניף הבנק שאבא שלה מנהל. השאלה מה יקרה נשאלת שלוש פעמים שכן בסוף הריצה הראשונה מוצאת לולה את מותה. אז מתחילה הריצה השנייה שהיא בעצם מציאות חלופית. מה היה קורה אם היתה לוקחת את המסלול הזה במקום את המסלול ההוא, או מתנגשת בדרך בבחור הזה במקום בבחור ההוא. גם הסוף של הריצה השנייה טראגי (הפעם עבור החבר שלה) ואז מגיעה הריצה השלישית והאחרונה.

פילוסופיה וכושר מתערבבים ביחד לסרט שמשאיר הרבה מקום למחשבה וגם אם התחביר או הרעיון של הזמנים המקבילים בסרט הוא השפעה של סרטים אחרים שיצאו באותם שנים עדיין מדובר ביהלום של הקולנוע הגרמני.

שומקום באפריקה

עוד סרט שזכה בפרס הסרט הזר הטוב ביותר באוסקר ובמספר פרסים בגרמניה. זהו סיפורה של משפחה יהודית שנמלטת בשנת 1938 מגרמניה ומגיעה לאפריקה. החיים החדשים ביבשת השחורה אינם קלים ועל כך מתוספים מתחים בתוך המשפחה הקטנה.

קצת קשה להחליט אם זה סרט שקשור למלחמה או שהמלחמה היא רק רקע לסיפור אישי, רומנטי. התפקיד של הילדה שמשוחק על ידי שתיים (כשהיא צעירה וכשהיא בוגרת יותר) יוצא מהכלל והחיבור שלה לחברים החדשים באפריקה ולשפה הסווהילית יוצר תמהיל רגשי נהדר שעושה חשק לצפות בסרט שוב למרות האורך שלו.

אחד המבקרים כתב כשהסרט יצא שמדובר ביצירה לא מהודקת מספיק, יותר כמו ספר זיכרונות מאשר סיפור אחיד אבל אולי זה סוד הכוח של שומקום באפריקה. לא הסיפור כמו התחושה שרווחת בך אל מול הגיהנום שהיה באותה שעה באירופה.

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם