ברלין מציינת 75 שנה לגירוש היהודים מהעיר למחנות הריכוז וההשמדה

0

עשרות שנים לקח לחברת הרכבות להנציח על רציפיה את עשרות אלפי היהודים שגורשו אל מותם. רציף 17 בברלין הוא אתר המנציח את אלה שנספו אבל גם את הקושי של הגרמנים להתמודד עם משא העבר

מאת ענת ה.

ה-18 באוקטובר 1941. רכבת ראשונה שעליה יהודים בלבד – גברים, נשים וילדים תושבי ברלין – יוצאת מהתחנה בגרונוואלד לעבר הגטו המכונה "ליצמנשטט" – השם שהכובש הגרמני הדביק לעיר הפולנית לודז'.

עד ראשית 1945 יגורשו מהתחנה הזאת וגם משתי תחנות נוספות, מואביט ו-אנהלטר כ-56,000 מיהודי העיר וברלין תהפוך על פי הגדרתו של יוזף גבלס שר התעמולה לנקייה מיהודים. יודן פריי.

רק ב-1998 בעקבות מגעים בין חברת הרכבות והמועצה היהודית יהפוך אותו "רציף 17" – רציף הגיהנום של יהודי העיר לאתר הנצחה. ביום רביעי ייערך טקס הנצחה כזה שבו בין היתר ישא דברים הורסט זלביגר בן ה-88 שראה איך מדי יום נעלמים חבריו היהודים לכיתה. זלביגר עצמו לא הגיע כילד לרציף המשלוחים בזכות העובדה שאמו נחשבה לארית. 61 מבני משפחתו לא זכו להינצל מהגורל שהכתיב להם המשטר הנאצי.

תעריף מסע מוות

ה-אוסט טרנספורט, המשלוח מזרחה לא היה עבור היהודים הודעת מוות כתובה מראש. הגרמנים היו מספיק ציניים כדי לשווק את המסע כהתחלה חדשה. בליצמנשטט מחכים לכם חיים חדשים, הובטח להם קודם שהועלו לרכבת. הציניות נמשכה גם במחיר שנגבה מהיהודים עבור המסע. כל קילומטר של נסיעה נרשם והחשבון הוגש לקהילה היהודית על פי תעריף של 4 פני לקילומטר לכל מבוגר שהועלה על הרכבת ו-2 פני לילד.

הורסט זלביגר
הורסט זלביגר. מעביר הרצאות לבני נוער בגרמניה

במהלך המלחמה יצאו מהבירה הגרמנית 183 משלוחי יהודים למזרח. בהתחלה הגיעו הרכבות לגטאות כמו לודז' ובהמשך "קוצרה הדרך" מבחינתם של הנאצים והרכבות עצרו באושוויץ וטרזינשטט.

לא עוד

הורסט זלביגר שכאמור יישא דברים באירוע הזיכרון מחרתיים הוא חבר באגודת ילדים ניצולים בגרמניה ומרבה לדבר על השנים ההן ועל זיכרונותיו. עם כל הכבוד לעשב הגבוה והצמחייה באתר שמהווים – כמו שמדריכי סיורים אוהבים לספר לנו – סימן לכך שמהמקום הזה כבר לא תצא יותר אף רכבת, נדמה שאנשים כמו זלביגר הם ההנצחה האפשרית היחידה. מספרי המשלוחים, מספר האנשים שהיו על הרכבת וכן היעד של כל אחת מהרכבות החקוקים בברזל אינם כמו עדות חיה של מי שהיה שם.

לחברת הרכבות הגרמנית לקח עשרות שנים עד שהגיעה להבנה שצריך לפתוח את אתר הזיכרון. בסוף זה קרה. אולי איחור הרכבות הנוראי ביותר שאפשר לדמיין. בעוד עשור או שניים כך תיראה ההנצחה לסיפור גירוש יהודי ברלין במלחמת העולם השנייה.

>> טיול: יהדות ברלין והרייך השלישי. סיפורה של קהילה יחידה במינה

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם