תשע עובדות על ברלין שאולי לא היכרתם

0

כמה רווקים יש בעיר ביחס לנשואים? כמה דונרים וכמה חנויות Späti? בכמה אנשים גדלה העיר בכל שנה, ומה האחוז של הזרים מסך האוכלוסייה? כמה נקניקיות מוכרים כאן ומה הקשר בין המחשב והקונדום מזווית ראיה מקומית? התשובות בפנים

אתם לא לבד כשאתם לבד

מספר הרווקים בעיר שווה למספר הנשואים. על פי מחקר שנעשה בשנה שעברה ובהשוואה לנתונים שהיו קיימים משנת 1996 מסתבר שברלין מובילה את הטבלה בכל מה שנוגע לחיי רווקות או חיים ללא נישואים רשמיים. כארבעים אחוזים מכם לא שמו מעולם טבעת, לא שברו כוס או לא הצהירו על אהבתם בכנסייה. ארבעים אחוזים נוספים דווקא כן. היתר גרושים או אלמנים.

בשנת 1996, לא היסטוריה רחוקה, המספרים הראו על 52 אחוזים נשואים ורק 29 אחוזים רווקים. זוהי מגמה מאוד ברורה של שחיקת מוסד הנישואים במתכונתו המוכרת. ביתר גרמניה התוצאה היא 54 אחוזים נשואים ו-29 רווקים, שונה מאוד מתמונת המצב המקומית.

כולם רוקדים עכשיו (או לפחות בסופשבוע)

אם תחברו את כל המועדונים בברלין למסיבה אחת גדולה תקבלו בכל סוף שבוע נתון די מדהים של כ-50,000 רוקדים. עם כמות מסיבות שאי אפשר לעכל וטונות של אלכוהול שזורם בעורקים (שאם היינו מחברים גם אותם, היינו מגיעים מהברגהיין לירח ובחזרה), ברלין היא מעצמת חיי לילה ובירת הפאן של אירופה.

הנה למשל מפה שמראה את המועדונים בברלין על פי תחנות הרכבת. אם סוף השבוע מתקרב ואתם בעניין של לצאת ולרקוד, כל מה שאתם צריכים זה לזכור לרדת בתחנה הנכונה.

לא רק עיר של טבעונים

אז נכון, מגוון האפשרויות לטבעונים בעיר מרשים מאוד ואלה מכם שלא אוכלים מן הצומח ודאי יכולים להרגיש נוח בעיר הזאת. ובכל זאת, מנגד, ישנו מוסד הדונר או הקבב הטורקי – בן דודה של השווארמה מהצד של הכלה. כ-1000 דונרים יש בעיר המאוחדת וכל אחד מהם מסובב על השיפוד הגדול כ-60 קילו בשר בממוצע. אם אתם רוצים את זה בטונות מדובר ב-60 טון – משקל השווה ל-22 פילים אסיאתיים או 83 פרות בוגרות או 600 כבשים מלאות. סתם להעשרה כללית.

לברלין הגיע הדונר בסוף שנות השישים ובמהלך השבעים עם הגעת הפועלים מטורקיה. מספר האנשים שטוענים לכתר בהבאת הדונר לברלין הוא רב ומשתווה רק למספרם של אלה שטוענים שהמציאו את הנקניקייה המקומית.

זה כנראה המקום לציין ש-70 מיליון נקניקיות קארי נמכרות בברלין לבדה בכל שנה. לא רק עיר לטבעונים, כבר אמרנו?

אימרן: דונר כבש בלחם טורקי. Daniel TwoColor Norman
אימרן: דונר כבש בלחם טורקי. Daniel TwoColor Norman

לא זרה לזרים

כחצי מיליון מתוך 3.5 מיליון התושבים בברלין הינם זרים. הנתון הזה קצת מבלבל שכן הוא לא כולל, למשל, את צאצאיהם של התושבים הזרים שכבר נולדו בברלין. את המספרים הרשמיים שמדברים על מאה אלף טורקים, ארבעים אלף פולנים, עשרים אלף סרבים, חמישה עשר אלף איטלקים ומספר דומה של רוסים, אמריקאים, צרפתים וויטנאמים יש להכפיל לפעמים פי ארבעה.

הקהילה הטורקית לפי חישוב הכולל בתוכו את כל אלה שמוצאם או מוצא ההורים או הסבים שלהם הינו מטורקיה מונה כ-250,000 איש, הקהילה הפולנית כ-200,000 איש והוויטנאמית – הגדולה ביותר מחוץ לוויטנאם – כ-40,000 איש. קהילה חדשה וצומחת היא זאת של מבקשי המקלט מסוריה.

מספרם של הגרמנים ילידי העיר מתקזז כל שנה לטובת המולטי קולטי, סיר ההיתוך הגדול של ברלין.

על השאלה כמה ישראלים יש בסיר הזה, נמשיך כנראה להתווכח. ההערכות הנמוכות מדברות על לא יותר משבעת אלפים או שמונת אלפים ישראלים, האופטימיים מדברים על 20,000.

תחנת רכבת ראשית

בהמשך לעובדה הקודמת תשמחו ודאי לדעת שכ-430 איש נכנסים בכל יום לברלין על מנת להישאר בה, אם לא לתמיד אז לפחות לתקופה. כ-330 מואסים בעיר בכל יום ומחליטים להמשיך הלאה, לפרנקפורט, סן פרנסיסקו, תל אביב או כל יעד אחר, העיקר להחליף את התפאורה ושיהיה קצת פחות קפוא בחורף בבקשה. סך הכול גדלה העיר בקצה של מאה איש ליום או שלושים ושישה אלף חמש מאות בני אדם לשנה – בדיוק מספר התושבים בקריית אונו.

הקונדום הומצא כאן

למרות שקונדומים היו קיימים עוד הרבה לפני 1916, בשנה זאת שיכלל יוליוס פרום, יהודי ברלינאי את הקונדום והפך אותו למה שהוא היום. מאביזר מציק ולא נוח התקבל מוצר חדש, דקיק ובלתי מורגש יחסית, ואם לא הנאצים שעלו לשלטון והבריחה של פרום ללונדון, ייתכן שגם היום השם המקובל בציבור לקונדום היה "פרום", כפי שהיה מקובל בברלין בשנים ההן.

סקס ברלין
הקונדומים של פרום

אה, וגם המחשב

המחשב הראשון הניתן לתכנות פותח בברלין בשנת 1941 על ידי קונרד צוזה. סדרת המחשבים שלו נקראה Z1, Z2, Z3 ו-Z4 כשהאות הראשונה מסמנת את שם משפחתו והמספר את הגירסה של המחשב. צוזה גם יצר את השפה העילית הראשונה ואת הסטארט אפ הראשון בעולם שמכר את ה-Z4 הלא הוא המחשב המסחרי הראשון.

הסקרנים שביניכם יוכלו לראות מכונות שונות שיצר צוזה ועותק של ה-Z1 במוזיאון הטכנולוגי של גרמניה, כאן בברלין.

מי מכיר את האיש שבקיר

ברלין וגרפיטי זה כמו ירושלים ואוויר הרים צלול כיין. הקירות פה כל הזמן עוברים שינוי, בין ריסוס לילי של כתובת חדשה למחיקתה כעבור כמה ימים ובין יצירות גרפיטי ששורדות כבר שנים רבות, קשה להתעלם מכל הצבעוניות הזאת.

מלבד גרפיטי שמופיעים במקומות שנועדו לכך, רוב הגרפיטי זוכה להופיע על רכוש או נכסים של אנשים וחברות שבדרך כלל לא מעוניינים בכך. מדי שנה עולה תיקון "נזקי הגרפיטי" כ-35 מיליון אירו. בחברת התחבורה העירונית BVG אוהבים להזכיר שבתקציב שיפוץ הקרונות שלהם בעקבות ריסוס גרפיטי ניתן לקנות מספר קרונות חדשים בכל שנה.

מצד שני כדאי לזכור שתעשיית הצבע בברלין מרוויחה מעשרות אלפי מיכלי ריסוס שעולים כ-20 אירו ליחידה, כך שלפחות מבחינה כלכלית נראה שהעיר יוצאת מאוזנת.

גרפיטי בברלין
גרפיטי במרינגדאמפלאץ, צילום: בר אש

900 חנויות פתוחות גם בלילה

ברלין היתה מחלוצות החקיקה העירונית נגד מעשנים ופירסמה חוק נגד עישון כבר במאה התשע עשרה. מצד שני אם בא לכם לקנות חפיסת סיגריות בשתיים בלילה, תוכלו להיכנס לאחת מתשע מאות חנויות Späti, קיצור של המילה-הגרמנית-הדווקא-לא-מאוד-ארוכה: Spätverkaufsstelle – שמשמעותה, מקום שבו מוכרים גם בשעה מאוחרת.

למרות שעל פי החוק אסור ל-Späti למכור לכם שום דבר מלבד פרחים, עיתונים, מאפים ודברי חלב ביום ראשון בין שבע בבוקר לארבע אחר הצהריים, העובדה שרוב רובם של בעלי החנויות הללו הם לאו דווקא גרמנים קפדניים אלא גברים משופמים מהמזרח התיכון (ממש כמונו) או מאסיה, תקל עליכם להשיג את מבוקשכם גם בלי להציע בקשיש.

מצאו מלון בברלין 

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם