'אין איום מוסלמי כשם שאין איום יהודי או איום נוצרי. יש רק איום גזעני.'

0

על הספה עם שחק שפירא, ארט דיירקטור ומוזיקאי שהגיע לגרמניה מישראל בגיל 14

שלום, שחק, ברכות על הספר הנוכחי. תוכל לספר לנו קצת עליו?

קשה קצת לסכם את כל הספר בכמה משפטים. אני מספר איך זה להגיע מישוב ליד תל-אביב לכפר קטן במזרח גרמניה, אבל אני גם כותב על ההיסטוריה של המשפחה שלי ומה שחוויתי בברלין.

לא נוכל לעבור לברלין בלי סיפור קטן מהכפר שבו נחתתם.

בכפר שבו נחתנו גרו כשלושת אלפים איש ול-NPD – המפלגה הנאצית –  היו 13,5%, התוצאות הכי גבוהות בכל המחוז. את כל הסיפורים על מה שראיתי שם כתבתי בספר.

מה אתה עושה בברלין היום?

אני עובד כ-creative director בפירסום וכמוזיקאי.

משהו שכדאי לנו להכיר? 

לאחרונה יצרתי פירסומת לטלוויזיה הגרמנית עם באסטין שווינשטייגר, הכדורגלן.

אתה גר כאן בגרמניה מאז גיל 14, אבל בברלין ממתי?

עברתי לברלין בגיל 19. אחרי כמה שנים עזבתי ללמוד ולעבוד לכמה חודשים בשוודיה, ארה״ב, ברזיל ואז שנה בהמבורג. לפני שלוש שנים חזרתי לברלין.

אתה עוד זוכר את המפגש הראשון שלך עם השפה הגרמנית?

כן. לא היה נעים. עדין לא.

נחשפת לשפה הגרמנית כשעוד היית בישראל?

לא, אין למשפחה שלי שורשים גרמניים כך שלא היתה סיבה שמישהו ידבר גרמנית אצלנו בבית.

בכל זאת ההיכרות הראשונה שלך אולי עם גרמניה, לפחות דרך הסיפורים המשפחתיים, היתה טרגית. סבא שלך עמיצור שפירא היה בין הספורטאים שנרצחו במינכן. זה סיפור שדיברו עליו בבית?

זאת לא היתה ממש ההיכרות שלי – אני הרי עוד לא הגעתי לעולם כשזה קרה, אבל כן, דיברנו על זה הרבה. ההורים שלי יסדו עמותת ספורט בשם עמיצור לזיכרון סבי.

שחק שפירא
Foto: © Johann Sebastian Hänel

לפני שנה וחצי דיווחו בעיתונות המקומית על יהודי-ישראלי שהותקף בתחנת הרכבת על ידי נערים ששרו שירים אנטישמיים. היהודי-ישראלי הזה הוא אתה. יש לך עוד זיכרון מהיום הלא נעים ההוא?

זה אכן היה יום לא נעים, התקשורת הישראלית לא הפסיקה להתקשר ולהטריד אותי מהבוקר עד ללילה neverforget#

מה קרה שם, ברכבת?

התוקפים התחילו לאיים על שני בחורים גרמניים שישבו לידם. הגרמנים ביקשו מהם להפסיק לשיר שירי שנאה נגד ישראלים ויהודים. רציתי לצלם את זה בכדי להתריע ולמנוע מהמצב להתפתח לאלימות פיזית. או לפחות לתעד את זה בשביל המשטרה.

ואז הם רדפו אחריך?

אף אחד לא רדף אחרי. ירדנו מהרכבת וחמישה מהם יצרו חצי מעגל מולי וביקשו ממני למחוק את הוידאו. סירבתי כמובן. אז הם התחילו לירוק, אחד מהם דחף אותי והסתער לכיווני אז נתתי לו סטירה. הוא לא אהב. אחרי זה המצב יצא משליטה עד שהחברים שלי משכו אותי בחזרה לרכבת. הייתי כל כך עצבני שרציתי להישאר.

מה שהפליא את העיתונות המקומית היה שבמקום להשתלח באיסלאם או במוסלמים, לאחר התקיפה, בחרת דווקא להגן או לפחות להנמיך להבות. אמרת שאתה מודאג יותר מהגזענות ומהחיבור בין הבורגנות והנאציזם. אתה חושב שישנה הגזמה באשר למה שמכונה האיום המוסלמי?

אני מודאג מכל סוג של גזענות. אני רק לא רוצה שאנשים ישכחו שעדיין רוב האנטישמיות בגרמניה מגיעה מניאו-נאצים ולא מזרים. האיום האיסלמי… אין דבר כזה. בגרמניה אין יותר מחמישה אחוז מוסלמים וגם אם יהיו, זה לא יהפוך איום. בדיוק כמו שאין איום יהודי או איום נוצרי. יש רק איום גזעני.

הטאגסשפיגל שלח שני עיתונאים עם דגל ישראל לחגיגות הכדורגל ליד שער ברנדנבורג. זה הסתיים בחבורה של דוברי ערבית שהקיפה אותם ואיימה עליהם. ברלין היא מקום בטוח לישראלים או לביטויים של הלאום הישראלי?

במאמר הזה מדווחים גם על איומים והעלבות מאנשים בלי רקע ערבי ועל פליט מעירק שמתנהג באופן מאוד חברותי ואומר שהוא אוהב את כל האנשים. אין לי את הסמכות לומר כמה בטוחה או לא בטוחה ברלין. אני מרגיש בטוח, אחרת לא הייתי בוחר לחיות פה, אבל הדעה האישית שלי לא רלוונטית לעניין הזה, כי יש הבדל בין להרגיש בטוח ולהיות בטוח. אם אתה שואל אותי אם יהודים בטוחים מהתקפות של מוסלמים בברלין, אז אומר לכם שהמספרים מראים בבירור שרוב התקיפות האנטישמיות עדין מבוצעות על ידי גרמנים.

במה אתה גאה יותר ביהדות שלך או בישראליות?

באף אחד מהדברים האלו. על מה יש להתגאות? אני גאה יותר כשאני עושה קקי ולא צריך לנגב בסוף.

לו אמך לא היתה מביאה אותך ואת אחיך לגרמניה, מה לדעתך היית עושה היום בישראל?

כנראה המוסד היה הופך אותי לסוכן חשאי, כך שמימלא הייתי מסיים בברלין.

מה אתה מתכנן לעתיד? ספר נוסף? פרוייקט כלשהו?

אפשרי – זה תלוי קצת בהישג של הספר הנוכחי.


הספר של שחק באמזון גרמניה (יש לבטל חוסם פרסומות כדי לצפות)

מבצע טיול לדרזדן במחיר מיוחד לקוראי ברלין היום

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם