על הפעם ההיא שבה בריטניה החליטה לעזוב את אירופה, וגם: מה מטריד את הבריטים שחיים בגרמניה

לבריטים היסטוריה של התרחקות מהיבשת. הצבעה על עזיבת האיחוד תהיה בסך הכול עוד פעם שבה זה קורה. וגם: הסכנה שמרחפת מעל ראשיהם של Expats בריטים החיים בגרמניה ואיך הכול התחיל?

1.

ביום חמישי הקרוב העיניים יופנו כולן לאי הבריטי. האימפריה הבריטית לשעבר שנחשבת עדיין לאחת הכלכלות המובילות בעולם מתלבטת בשאלה האם להישאר חלק מהיבשת או לפרוש לטובת “ניהול חיים עצמאי יותר” כמו שמבטיחים התומכים בפרישה מהאיחוד האירופאי.

נכון לאתמול הסקרים מראים על שיוויון מוחלט. 44 אחוזים לכל צד והיתר לא החליטו. אם יחליט הבוחר הבריטי על פרישה מהאיחוד האירופאי לא תהיה זאת הפעם הראשונה שבה הבריטים מוותרים על טובת היבשת ומתרכזים ביכולת שלהם להוליך את חייהם ללא תכתיבים מבחוץ.

הנרי השמיני שחי במאה השש עשרה היה דמות צבעונית אבל גם קתולי מאמין. כמלך של אנגליה ביקש לחזק את השושלת שלו ולצורך כך, האמין, הוא זקוק לבן זכר. אשתו הראשונה, קתרין – שהיתה קודם אשת אחיו, הביאה לו רק בנות והנרי שהתחיל להילחץ מחוסר היכולת של המלכה להשיג לו את מבוקשו החליט להינשא לאישה אחרת. אלא שנישואים קתוליים הם לא דבר שאפשר להתיר או לפרק והסמכות לפירוק ברית הנישואין בין הנרי השמיני וקתרין היתה בידיו של אפיפיור בשם קלמנס שישב ב-“איחוד האירופי” של אז, שמקום מושבו היה כמובן רומא.

מי צריך את הכנסיה הקתולית?

קלמנס התנגד להכריז על הנישואין של הנרי כבלתי חוקיים למרות שהנרי מצא פסוקים בתנ”ך שמוכיחים שהנישואים לאשת אח אינם תקפים. למרות הניסיונות של המלך, האפיפיור שמר על דעתו הנוקשה ובסופו של דבר עשה הנרי –  קתולי מאמין בעצמו –  את הצעד המדהים והחליט על הקמת כנסייה חדשה הלא היא הכנסייה האנגלית שניתקה עצמה מהכנסייה הקתולית ששלטה ברומא. אם תרצו ה-Brexit הגדול הראשון בהיסטוריה.

בנוסף הכתיר עצמו המלך הנרי לראש הכנסייה ואלה שהרימו ראש נגד הצעד הנועז – ביניהם נזירים ואנשי דת קתוליים בתוך האי – מצאו עצמם עד מהרה ללא ראש.

כשהסמכות בענייני נישואיו היתה בידיו סידר לעצמו הנרי את פירוק הנישואים עם קתרין ומצא לו אישה חדשה בשם אן. המלכה המסכנה היתה עצמאית מדי לדעתו של המלך ודעתנית וכשהביאה לו בת במקום בן מעמדה החל להתערער. הבן שכן הצליחה להביא נולד בחודש הרביעי ומת ומנקודה זאת החלה ההידרדרות המהירה ביחסיהם.

הנרי נישא בסך הכול שש פעמים, לא בדיוק לפי הרוח של רומא הקתולית. רק אחת מנשותיו הצליחה להביא לו בן זכר. למרות אורח החיים הבזבזני והסבל שחוו הנשים שהושפלו כשלא הצליחו להביא למלך בן זכר, אפשר לזקוף לזכותו של הנרי השמיני את אותה רוח עצמאית בריטית, (למרות שאפשר גם למצוא לה פרקים מוקדמים יותר), הרוח שמנשבת במפרשיהם של תומכי הפרישה מהאיחוד חמש מאות שנה מאוחר יותר.

2.

בחזרה למציאות של היום. בגרמניה חיים מאות אלפי בריטים, חלקם כבר שנים רבות. כעת עם עליית האפשרות שבריטניה תפסיק להיות חלק מהאיחוד האירופאי עולה גם הסכנה שבריטים שחיים בגרמניה יצטרכו לחזור הביתה או אולי לבחור באזרחות חדשה.

בריטים שמצאו בגרמניה את חייהם החדשים מדברים על כך שבמקרה של פרישת בריטניה מהאיחוד לא יהססו לפנות לשלטונות בגרמניה ולבקש אזרחות גרמנית. אחד מהם צוטט כאומר: “אני לא אחזור למדינה שתצביע באופן חיובי על הריסה עצמית.”

כמו מאות אלפי הפולנים שחיים בבריטניה וחוששים שלא יוכלו להישאר באי הבריטי ולעבוד בו לאחר ביטול החיבור בין בריטניה והאיחוד האירופאי, גם הבריטים כאן בגרמניה חוששים, חוששים מאוד. מבחינתם הצבעת הבוחר האנגלי לצאת מהאיחוד ולהקים מחדש, כביכול, את בריטניה העצמאית יותר – זאת שאינה נתונה לחוקי הפקידים היושבים בבריסל, אינה אלא בגידה בערכים שהם מאמינים בהם, של חופש התנועה ושל היכולת לבחור עתיד לפי מקצוע וכישרון ולא לפי שם המדינה המופיע בתעודת הלידה שלך.

3

חשוב לזכור איך הכול התחיל. בריטניה הגישה שלוש בקשות להצטרף לאיחוד האירופאי. לא אחת, לא שתיים, שלוש. בסופו של דבר נענתה. הבריטים שכל כך רצו להיות חלק מהאיחוד למדו למאוס בו, לפחות מחציתם. גם המחצית השנייה שתתמוך בהישארות לא תמיד תעשה זאת מתוך אהבה גדולה לאיחוד.

ההיסטוריה הבריטית היא כזאת. הם רוצים את אירופה והם לא רוצים אותה. אלה יחסי אהבה שנאה, עצמאות ותלות קלאסיים. בריטניה היתה המדינה היחידה באירופה שלא נפלשה על ידי צבא זר. היא גם היתה אחרי מלחמת העולם השנייה למעצמה גרעינית. יחד עם זיכרונות מימי האימפרייה אפשר להבין שלבריטים לא קל לראות את עצמם מובלים על ידי ממשלה שאינה יושבת בתוך האי. העצמאות היא בדמם ועכשיו רק נותר לראות, אם אכן יהיה פירוד, מה יהיו תוצאותיו על בריטניה ועל האיחוד האירופאי.