מרקל לא רוצה שבריטניה תעזוב את האיחוד האירופאי במשמרת שלה, אבל השעון כבר מתקתק

0

ראש הממשלה הבריטי רוצה להשיג הסכם טוב יותר לבריטניה לפני שיגיע מועד משאל העם על ההישארות באיחוד, אבל השותפים לאיחוד מתנגדים וגם כך, נדמה שהבריטים יצביעו על עזיבת האיחוד בסוף 2017

כמו כל דבר בדברי הימים של אירופה, זה סיפור לא פשוט. לגרמנים ולבריטים, אחרי מלחמת העולם, יש היסטוריה של חיזור, חד צדדי יש לומר, בעיקר מצד גרמניה. כבר בשנת 1953 בזמן שגובשה תוכנית הגנה חדשה לאירופה ביקשו הגרמנים לצרף את בריטניה לטובת חזית משותפת אלא שבסופו של דבר קונראד אדנאואר, הקנאנצלר הגרמני הראשון אחרי המלחמה הגדולה חתם ב-1963 על הסכם עם הצרפתים דווקא. התקופה היתה שונה, העיתונות והטלוויזיה לא היו בכל מקום וכך לחברי מפלגתו אמר אדנאואר, אני מקווה שבסופו של דבר הבריטים יצטרפו כדי שלא נישאר לבדנו עם הצרפתים ההיסטרים.

כשצ'רצ'יל נפגש עם אותו אדנדאואר התרשם הקאנצלר הגרמני כי המנהיג הבריטי לא רואה את האי כחלק מהיבשת. אדנאואר החמיא ליציבות השלטונית בבריטניה ולמסחר הליברלי, שני יתרונות שהתקשה למצוא אצל שכנותיה של גרמניה ומנגד, צ'רצ'יל לא יצא מגדרו כדי לגבש סדר אירופאי חדש.

שמרו על אפשרויות יציאה

הבריטים יש לומר עקביים מאוד ביחסם לאיחוד האירופי. בשבילם הרעיון כולו של אירופה המאוחדת הוא כמו עצם שצריך לבלוע עם הפיש והצ'יפס, והכניסה שלהם לאיחוד, כניסה שלוותה בהרבה מאוד "אפשרויות יציאה" מעולם לא נעשתה בלב שלם. Opt-out הם קוראים לזה בשפתם. 

[interaction id="5672f06b8161d22232706239"]

דיוויד קמרון נמצא בימים אלה בויכוח עם מנהיגים אירופאים רבים. הוא לא רוצה את מדיניות ההגירה של אירופה שמביאה גם לשעריו המוני פליטים, הוא לא אוהב את כלכלת הרווחה שגרמניה וצרפת דוחפות אליה כל הזמן, הוא שונא את הבירוקרטיה האירופית ובעיקר הוא, כלומר העם שלו, לא אוהבים את התחושה ששם בבריסל יושב גוף שיכול לכפות החלטות על המחוקק הבריטי.

בסקרים שנערכים כל הזמן התמונה נותרת יציבה. הבריטים רוצים החוצה. 47% כבר החליטו שיצביעו "לצאת מהאיחוד" במשאל העם הצפוי בעוד ש-38% אמרו כי יצביעו בעד להישאר. את ההסברים אפשר לחפש לא רק בפחד של בריטניה מההגירה אליה, פחד שהתעצם מאוד בשנה האחרונה, אלא גם בשיחות ההן של צ'רצ'יל עם אדנאואר, למשל. הבריטים רואים את עצמם ותמיד ראו כישות עצמאית, לא מחוברת ליבשת. אם תרצו הגיאוגרפיה היא גם הפסיכולוגיה. לגרמניה יש שכנים רבים, לבריטניה יש רק ים סביב. לזה אפשר להוסיף עוד מאות שנים של היסטוריה ימית. כשאתה אדון לעצמך ואינך תלוי בסיוע של השכנים מצפון או מדרום אתה מפתח אופי של אדם שדואג לעצמו, ששונא תלותיות, שלא יכול לסבול כפייה של רעיונות שאינם עולים בקנה אחד עם ראיית העולם שלך.

מרקל הפצירה, הבריטים לא התרגשו

בנאום שלה בפרלמנט הבריטי בשנה שעברה דיברה מרקל על מקומה החשוב של בריטניה באיחוד. היא לא אמרה מילים ריקות. כמי שחפצה באחדותה של אירופה, בכל מחיר, הפנייה שלה לעם הבריטי באה מהלב. הבריטים הקשיבו, הפנימו ועכשיו הם (שוב) רוצים החוצה.

דגל נגד האיחוד האירופאי
EU Exposed on Flickr, https://creativecommons.org/licenses/by/2.0/

בסיבוב הנוכחי יוצא דיויד קמרון כדי לדרוש חוזה חדש עבור השתתפות בריטית באיחוד. הוא רוצה הגבלות על ההגירה, הסכמי מסחר חופשי, מהסוג שצרפת וגרמניה פוחדות מהם והחלשת הסמכות של האיחוד האירופי במפגש עם המחוקק הבריטי. ההתנגדות לבקשה שלו מגיעה מגרמניה וצרפת אבל גם פולין, למשל, בה עלתה מפלגה ימנית מקבילה לזאת שלו, מתנגדת מחשש שההגבלה על תנועה חופשית בתוך אירופה, הצעה של קמרון, תפגע באזרחיה. התנגדויות נוספות למתן הקלות לבריטניה מגיעות גם ממדינות נוספות וכזכור ישנן 27 כאלה באיחוד. ספרד למשל לא אהבה את ה-"אומץ" הבריטי להעניק לסקוטים משאל עם מה שהפיח חיים ברעיון של העצמאות הבאסקית, בבלגיה הטילו ספק בכנותו של קמרון והאיטלקים התמרמרו על חוסר הסיוע הבריטי בטיפול בפליטים. לפחות בפינלד תמכו ושר האוצר שם התבטא: בלי בריטניה אין איחוד אירופאי. 

אירופה נשארת אירופה. בליל של שפות, דעות ובעיקר תפישות שונות. מה שהחזיק עד עכשיו, מתקשה לעמוד יציב מול המשברים. זה התחיל עם משבר היורו והקריסה הכלכלית ביוון, המשיך עם פוטין ואוקראינה, החריף בשנה האחרונה עם גל הפליטים מהמזרח התיכון ועכשיו כולם יודעים שזאת רק שאלה של זמן עד למשבר הבא. למשל, בסוף 2017 על פי התחייבותו של קמרון יתייצב הבוחר הבריטי בקלפי ולמולו תוצג השאלה:

Should the United Kingdom remain a member of the European Union or leave the European Union?

התוצאות של 1975, הפעם הראשונה שבה נערך רפרנדום כזה בבריטניה (שנתיים לאחר ההצטרפות לאיחוד האירופי) ככל הנראה לא יחזרו על עצמן. אז הצביעו 67% לטובת ההצטרפות לאיחוד. בגרמניה כבר יודעים, 2017, לכל היותר 2018 תהיה שנה קשה לאחדות האירופאית, קשה גם בזירה המקומית שכן גם בגרמניה ישנן מפלגות התומכות בהיפרדות מהאיחוד האירופאי (בתמונה, מנהיגי AFD, אלטרנטיבה לגרמניה) בעיקר מהשוליים הימניים והימניים קיצוניים.

נגד האיחוד האירופאי, AFD
"Konrad Adam, Frauke Petry und Bernd Lucke 2013" by Mathesar – Own work. Licensed under CC BY-SA 3.0 via Commons –

בלעדיכם זה לא יהיה אותו דבר

בלי המחוזרת הגדולה, בריטניה, ישתנה אופיו של האיחוד. הלוחמת הגדולה נגד הבירוקרטיה ובעד הכלכלה החופשית כבר לא תהיה שם. גם באמריקה יודעים את זה ובממשל האמריקאי כבר הזהירו מפני יציאה בריטית מהאיחוד. החשש האמריקאי הוא מפני היחלשות ההשפעה האמריקאית על אירופה. הקול של בריטניה הוא פעמים רבות גם קולה של אמריקה.

סקרים שנעשו בתוך גרמניה ובצרפת, אגב, הראו כי הגרמנים והצרפתים מוכנים ליציאה של הבריטים. עניין של גאווה או היסטוריה, אם תרצו. בינתיים, אחת המילים החמות בבריטניה היא המילה Brexit, כינוי למצדדים ביציאה מהגוש.

אנגלה מרקל שנאבקה כדי להשאיר את יוון באיחוד, כדי לעמוד מול פוטין שגנב לעצמו חלק מאוקראינה וכדי להוביל מהלך הומניטרי שעלה לה באויבים חדשים רבים תעשה כל מה שהיא יכולה כדי לשמור על הבריטים בתוך אירופה. היא תתחיל עכשיו בגמישות מול חלק מדרישותיו של קמרון ותעלה הילוך סמוך למועד ההצבעה בבריטניה. גם כשגורלה שלה בתור קאנצרלית לא מובטח לקדנציה נוספת, היא לא תרצה להיות זאת שבתקופת כהונתה אירופה איבדה שוב את בריטניה. זאת שהחזירה את גרמניה לאותה חברות ישנה עם השכנים המוכרים וכן, גם הפחות מוערכים.

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם