פעם כשירד שלג ברמת גן – שיר סיפור

רחוב ארנון, נווה יהושע, רמת גן

מאת צבי יוליס

בקצה רמת גן, בשכונה שבה מעולם לא ירד שלג,
גר ילד אחד שהשם שלו פלג,
ולילד הזה התאים כמו כפפה,
לרקוד בתוך גשם לבן שקפא.

יום אחד, בדצמבר, באמצע הקור,
הוא אמר לאביו, (שהשם שלו דור):
״בוא ניסע לחרמון, את השלג לראות!״
והראה חתימה של רופא ואחות.

״זה בריא, זה יפה, וזה זמן של איכות,״
היא תירץ את השלג, הו, איזו הגות!
אחותו הצטרפה לשירה הכללית,
ואמרה, ״לחרמון ומייד או שביתה מיידית!״

אבל אמא קיבלה אז רגליים קרות,
היא אמרה, ״בשבילי, רק הר געש או ספא ליולדות,
או מלון באיטליה, עדיף בדרום,
העיקר שארגיש רוב הזמן את החום.״

בדצמבר הרוח נושבת חזק,
לאבא מעיל ענקי כמו שק,
לפלג כפפות, לאחות צעיפים,
ורק אמא יושבת, מכנסיים קצרים.

היא שונאת את החורף, מכחישה כל סופה,
כשבחוץ יורד גשם, לעצבות אין תרופה,
אין כביסות, אין כלים, ״זה רק אבא יכול,״
עד ששמש יוצאת וחוזר המחול.

אבא חשב וחשב ובסוף הוא אמר:
״אם אמא לא רוצה לחרמון, נביא לאמא את ההר,״
הוא נסע שש שעות, כי הפקק לא קטן,
וכשחזר, על הטנדר, אוצר בלבן.

הוא פרק את השלג בתוך המטבח,
בממ״ד, במרפסת ולרגע לא נח.
בחדר השינה הגדול, בסלון,
מילא את הכול ושכב כך לישון.

בבוקר, כשפלג התעורר, בחדר החשוך,
הוא פיהק, מתח ידיים ויצא מתוך הפוך.
בתוך רגע הוא הוכה בסנוורים, בבוהק אור,
ואבא עוד צעק לו, ״הפתעה!״ שם מאחור.

אמא על מזחלת, בכניסה השתוללה,
חפצים מתעופפים, אוי להם ואבוי גם לה.
היא צועקת, ״איזה כיף,״ וחולפת במהירות,
סנדלים ומשקפיים, העיקר זה הבריאות.

פלג חיש קפא, מההלם או מקור,
אך זריז הוא התאושש, ותפס מקום בתור.
אחותו אמרה ״קדימה, מתחילה ההרפתקה,״
אין חוקים ואין שום סדר, רק בוקה ומבולקה.

זה המשיך שעה וחצי – שעתיים, לפחות,
המזחלת והשלג כבר גולשים במדרגות,
מגיעים אל הכניסה של הבניין והזקנים –
כזה חורף מעניין ברמת גן, הם לא זוכרים.

וכשנראה שהשמחה מתחממת ונמסה,
אישיות רמה בדרג אל הלובי נכנסה,
ראש העיר ולא אחר, מחליקיים לרגליו,
והכול בזכות הילד שחלם במו עיניו.

קרדיט תמונת שער: מאת LDAK – נוצר על־ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 4.0,

השאירו תגובה