בלוג אטלנטה: לחצות את הכביש באמריקה (ועוד כמה תובנות לא קשורות)

הכביש באלפרטה, ג'ורג'יה

עוד כמה תובנות על החיים בג'ורג'יה, USA שהן בעצם לא כל כך מקומיות אלא נכונות לרוב הארץ הזאת.

לחצות פה כביש זאת חוויה תנ"כית שמזכירה (כנראה, לא הייתי שם) את חציית ים סוף. קודם כל מבחינה גרפית המעבר עצמו מזכיר את סולם יעקב יותר מאשר את הזברה הארץ ישראלית וחוץ מזה האות מהרמזור מתקבל לא על ידי לחיצה על הכפתורים שלא עובדים אלא משמיים. אם זה כבר קרה והגיעה הבשורה שאתם יכולים לחצות, צפו להליכה משמעותית מצד אחד לצד השני. כדאי להצטייד בשתייה ובכריכים לדרך.

באמריקה אפשר לקבל החזר הוצאות על מיילים שנסעתם במכונית הפרטית שלכם ובנוסף קנייה של מכונית מעלה ומבססת את דירוג האשראי שלכם שהוא אבן דרך משמעותית בהתנהלות הכלכלית של כל אמריקאי. על הליכה ברגל או צעידה לאורך המדרכה לא מקבלים פה כלום וזאת גם התחושה הכללית לגבי סוג הפעילות הזאת

בנושא אחר לגמרי, הנאצ'וס במסעדות המקסיקניות הוא תזכורת טובה שכדאי לבקר פה במסעדות… מקסיקניות. (ולהזמין נאצ'וס, כן?)

את כל המגזינים שמציעים בסופר של קרוגר אפשר לקטלג בקלות תחת שתי קטגוריות בלבד: מלחמה ושלום.

השירותים הציבוריים נהנים או נכון יותר סובלים מדלתות שלא מגיעות אפילו קרוב לריצפה מה שחושף את קצות הרגליים ואת המכנסיים המופשלים של היושב בתוכם. למשל, שלכם. איזו פאדיחה אדריכלית. ותסלחו לנו על ההחלטה לוותר על התמונה המדגימה.

הנהגים של אובר מתלוננים שהם מקבלים מעט מאוד עבור כל נסיעה אבל בכל זאת יש פה מלא אובר ולא צריך לחכות יותר משלוש-ארבע דקות לנהג שיקח אתכם למחוז חפצכם. ברוב המקרים הנהג מדבר עוד שפה מהבית כמו הודית, פורטוגזית, ספרדית ואחרות ככה שכל נסיעה היא גם הזדמנות לשפר את היכולת בשפות זרות או סתם לשמוע ממנו כמה הוא רוצה לבקר בירושלים.

העובדה שהמטבע של ה-10 קטן יותר מהמטבע של ה-5 היא רק עניין סמלי שמזכיר שלא הכול כאן זה פשטות מבריקה. יש גם הרבה מוזרות נוצצת.

השאירו תגובה