יומולדת 50 בקלמזון, דרום קרוליינה

כל כך הייתי גאה שמצאתי יעד חופשה בין יום ההולדת שלי ליום העצמאות האמריקאי שאף רגל ישראלית עוד לא דרכה בו. עיירה של סטודנטים כשעתיים נסיעה מצפון-מזרח לפרברי אטלנטה.

הלוגו של המקום הזה הוא למעשה כף רגל של טייגר על שם קבוצת הפוטבול המקומית, טייגרס. הכל כאן באווירת tigers, כולל כמובן סיסמת האינטרנט במלון שמאפשרת לי לכתוב את כל זה, (גו טייגרז אותיות גדולות, סימן קריאה.)

אבל אז קרה משהו שעירער לי את הביטחון. בדרך לחדר שלנו 2427 שמעתי פתאום משפט שנשמע לי כמו "אתם מוכנים?"

עצרתי ליד הדלת ושאלתי את עצמי אם יכול להיות ששמעתי עברית בקלמזון דרום קרוליינה. אלא שהשיחה המשיכה באופן הגיוני באנגלית. הכל נראה כאילו חוזר למסלולו השפוי עד שעלתה לאוויר, בדיקציה של שחקן תיאטרון, השאלה: "להביא גם ענבים?"

מסתבר שאומנם אין תיירים סביבנו וכל אורחי המלון עד האחרון הם אמריקאים בני אמריקאים אבל בחדר 2425 מתארחים אסף והילדים שהגיעו לפה מישראל לפני 12 שנה.

לג'ורג'יה, כלומר, לא למלון.

הילדים הישראלים-אמריקאים עומדים מולי, מצוידים בכל הציוד הנדרש ליום ארוך בטבע. כולם נולדו בארץ חוץ מהילד הקטן בן ה- 10, הבלונדיני מכולם. הוא כבר תוצרת ארצות הברית. אני שואל את אסף מה הביא אותם למעצמת הסטודנטים והספורט של קלמזון והוא מספר ששכר קיאקים לפעילות במרכז מים קרוב.

"שיהיה יום עצמאות שמח," הוא אומר לי עם שקית שקופה מלאה בענבים לפני שהוא והילדים ממשיכים במסדרון.

"יום עצמאות שמח," אני מחזיר לו וממשיך הלאה בדרך אל החדר הכמעט צמוד.

בית קפה בקלמזון. כולם הלכו, נשארו רק האמיצים
בית קפה בקלמזון. כולם הלכו, נשארו רק האמיצים

מי יודע אולי יום אחד ניפגש ליד בימת בידור ביום העצמאות הישראלי-ישראלי. במקום ענבים ובגדי ים יהיו שם פטישי אוויר ודגל כחול לבן, אבל השמחה של לפגוש אדם לא מוכר בנסיבות מפתיעות תהיה אותה שמחה. אולי אפילו לאחד מאיתנו ייפלט איזה Have a good fourth.

יותר מאוחר אנחנו ממשיכים לבית קפה מקומי. גם כאן כמו בכל מקום, המלצרים והמלצריות הם סטודנטים. כולם נסעו הביתה למשפחה לכבוד ה-4 ביולי ורק האמיצים שנשארו מחזיקים את בתי העסק ואת הרוח הלוחמת של הטייגרס.

מפת עולם ענקית שתלויה על קיר פנימי בבית הקפה מאפשרת לנעוץ סיכה במקום שממנו באת והסטודנטים מסתבר דווקא הגיעו מכל רחבי העולם ולא כמו שחשבתי. סיכות פזורות בנדיבות על השטח של הודו, סין, אירופה וגם לא מעט בברזיל.

גם לישראל יש כאן ייצוג אבל בניגוד לאוסטרלים או להודים שיכולים לנעוץ את הסיכה בדיוק בעיר שלהם, הסטודנטים שלנו יכולים רק לקוות שהסיכה נכנסה בחדרה ולא בגדרה.

אנחנו כזאת ארץ על המילימטר.

למרות שאנחנו לא סטודנטים כאן, אני לוקח סיכה ונועץ במה שנראה לי כמו רחוב ויצמן פינת כצנלסון בגבעתיים ומאחל לעצמי יום הולדת 50 שמח. החיים חולפים ביעף ולהגיע למקום שאף פעם לא חלמתי להיות בו זאת תמיד סיבה לחגיגה. או לפחות לפוסט עדכון. אז Go Tigers וניפגש ביעד המוזר הבא.

השאירו תגובה