אוטו סקורצני – קצין SS נאצי במלחמה וסוכן המוסד הישראלי אחריה

אוטו סקורצני

כיצד יתכן, שנאצי קנאי, קצין בקומנדו SS, שבחשבונו רשומים כמה מבצעים מסוכנים ביותר במלחמת העולם השנייה, הופך לסוכן "המוסד" במדינת היהודים? לא כסף – האיש היה עשיר. הרפתקאות? דווקא אצלנו? אולי חרטה על מעשיו? לפני מותו סקורצני אמר, שהוא גאה על פועלו בימי המלחמה. ועוד סוגיה: האם זה מוסרי לגייס לשירותה של ישראל אדם עם עבר כזה?

מאת: יורם שרייר

הארגון SS הוקם ב-1924, 9 שנים לפני עליית הנאצים לשלטון. בתחילה, זאת הייתה פשוט קבוצה קטנה של בריונים, שאמורים היו להגן על היטלר הנואם בבתי הבירה של מינכן. אחרי עליית הנאצים לשלטון ב-1933 , הארגון הפך למדינה בתוך מדינה. אנשי SS, לפני קבלתם לשירות, היו חייבים לעבור בדיקות קפדניות שכללו, בין היתר, מבנה הגולגולת, האם היא מספיק "ארית", האם באילן היוחסין עד שנת 1750 אין דם "לא ארי", וכו'. הוקדש מאמץ רב להגברת קנאותם האידאולוגית, ציות עיוור למנהיג היה עבורם צו עליון. בזמן מלחמת העולם השנייה יחידות וואפן-SS") SS הלוחמת") שסקורצני השתייך אליהם, נלחמו בחזיתות השונות כצבא לכל דבר. (דרך אגב, ליחידה הזאת התנדבו גם בני עמים אחרים, לא רק גרמנים. בסוף המלחמה צרפתים, נורבגים, שבדים, וכו' היוו כמחצית מכוח האדם של הוואפן-SS). מחנות ריכוז, גטאות, תעשיה, שנבנתה על עבודת עבדים, השמדה, וכו'… כל אלה הם ה-SS. חברות בארגון הוכרה אחרי המלחמה כפשע.

אוטו סקורצני נולד ב-1908 באוסטריה. ב-1931 סיים לימודי הנדסה ועסק בתעשיית רכב. ב-1932 הצטרף למפלגה הנאצית האוסטרית. אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 התנדב לצבא הגרמני, הגיע לדרגת קולונל ב-SS. קיבל כמה אותות הצטיינות, ביניהן מדליה מידי היטלר עצמו. ב-1943 סקורצני מונה למפקד יחידת קומנדו. מעניין להכיר כמה מהמבצעים עליהם פיקד.

משחרר את מוסוליני

מבצע "אייכה" (עץ אלון). בקיץ 1943 בניטו מוסוליני, הדיקטטור של איטליה ובעל בריתו הקרוב של היטלר, הודח על ידי ממשלתו, שעד עכשיו הייתה חותמת גומי לשליט. מוסוליני נעצר. שוביו חששו, בצדק, שהיטלר ינסה לשחרר אותו. הפלתו של הרודן הפשיסטי היא מכה תדמיתית לפירר הגרמני. אך לא רק בזה מדובר. שליטי איטליה החדשים רצו לצאת מהמלחמה, וזאת כבר בעיה חמורה לגרמניה. דרך איטליה בעלות הברית יכולים להיכנס לאירופה הכבושה. כדי למנוע ניסיון לשחרר את הרודן המודח, הוא הועבר ממקום למקום בסתר. סקורצני, מחופש למלח, שוטט באיטליה בנסותו לקלוט מידע על מקום כלאו הסודי של מוסוליני. לבסוף מוסוליני נכלא בבית מלון של גולשי סקי – קאמפו אימפרטורה בהרי האפנינים. המלון היה ממוקם על פסגה שטוחה של הר, בגובה של כ-3000 מטר, כשהגישה אליו היא רק ברכבל. למרות אמצעי הזהירות האיטלקיים, המודיעין גרמני איתר את המקום. 9 דאונים הנגררים על ידי מטוסים ונבלמים על ידי מצנחים אחוריים, עמוסים בחיילי קומנדו, בפיקודו של סקורצני, נחתו ליד המלון על משטח קטן, שטוף רוחות, נחיתה, שגבלה בהתאבדות. השומרים הנדהמים נכנעו ללא קרב. עברו 12 דקות ומוסוליני חופשי. סקורצני קיבל איתור את צלב האבירים ושבחים מהיטלר.

חוטף את הבן של הדיקטטור

מבצע "פאנצרפאוסט". הונגריה, תחת הדיקטטורה של מיקלוש הורטי הייתה בעלת ברית, או יותר נכון, מדינת בובה, של גרמניה. ב-1943 הורטי הבין, שסיכויי הניצחון של הרייך השלישי הולכים וקטנים. הוא העביר מסרים חשאיים לבנות הברית על כוונתו להוציא את מדינתו מהמלחמה. המודיעין הגרמני גילה את הדבר. המצב היה מסוכן עבורם כי דרך הונגריה זרם לגרמניה נפט רומני מהשדות בפלויישטי. כמו כן הייתה סכנה, שאם הצבא האדום יכנס להונגריה אז כמיליון חיילים ינותקו בבלקנים. בחודש מרץ 1944 וורמאכט (הצבא הגרמני) השתלט על הונגריה, אבל לא הדיח את הורטי. באוקטובר אותה שנה, היטלר נתן פקודה ללכוד אותו כי האיש המשיך במגעיו עם בעלות ברית. אוטו סקורצני קיבל את המשימה.

הרעיון, אותו הגה וביצע בהצלחה, היה לחטוף את בנו של הורטי, כקלף מיקוח נגד אביו (מבצע "מיקי מאוס". שם החיבה של הבן היה מיקי). הורטי לא נכנע, לכן הוחלט על כיבוש ארמון מלכי הונגריה – מצודה מבוצרת בראש גבעה בבודפשט – שם התבצר הורטי עם אנשיו. התקפה חזיתית לא באה בחשבון. סקורצני השתמש בתחבולה פשוטה ויעילה. משאיות עמוסות בחיילים נסעו ברעש ובאורות מלאים, כך שייראו מרחוק, חזרו בשקט ובלי אורות עם אותם חיילים, וחוזר חלילה. לאנשי הארמון נראה היה, שעומד מולם צבא גדול. הורטי הבין, שאין לו סיכוי והורה לאנשיו להיכנע.

בתוך הכוחות האמריקאיים

מבצע "גראייף". רעיונו האישי של היטלר. בדצמבר 1944 יצא הצבא הגרמני למתקפה הגדולה האחרונה במלחמה זו. ורמאכט הסתער מערבה. לימים ניתן לכך השם "קרב הבליטה" בגלל צורת החזית, שנראתה על מפה. בסופו של דבר בא הכישלון הבלתי נמנע (למרות ההצלחות הראשונות). במסגרת המבצע סקורצני מונה למפקדה של יחידת קומנדו, בה רוב החיילים דברו אנגלית. הם הולבשו במדים אמריקאים, קבלו מסמכים ונשק אמריקאים, כלי הרכב שלהם סומנו בסימנים אמריקאים, וכו'. היחידה חדרה אל מאחורי קווי בעלות הברית ועוררה שם מהומה ובהלה. הם תקפו יחידות בשיטת פגע וברח, שינו שלטי הכוונה, כך שגדודים שנשלחו לחזית טעו בדרך, פוצצו גשרים, וכו'. שמועות מבהילות, שהופצו בקרב צבא האמריקאי והבריטי, עמדו ללא כל יחס למספרם הקטן של חיילי סקורצני.

השתררה דאגה רבה בקרב פיקוד הצבא של בעלות הברית. יחידות, שהיו דרושות לבלימת ההסתערות של הוורמאכט, הופנו לשמירה על מתקנים חיוניים מפני אותם אנשי קומנדו מסתוריים. השיטה ללכוד את הגרמנים, שהתחזו לאמריקאים, הייתה לשאול את החשודים שאלות, למשל מי משחק בבייסבול במרכז השדה בקבוצת יאנקיס. קוריוז משעשע (משעשע היום, לא אז) הוא שנעצרו למספר לא קטן של שעות שני גנרלים שנכשלו בטסט (אחד מהם היה עומר בראדלי, מהמפורסמים ביותר במלחמת העולם השנייה). אמנת ג'נבה מגינה רק על חיילים הלבושים במדים של מדינתם. כך שאחדים מחייליו של סקורצני הוצאו להורג אחרי נפילתם בשבי.

בחודשים אחרונים של המלחמה, סקורצני קיבל פקודה מהיטלר להקים יחדות פרטיזנים. הוא ניסה, אך נכשל. פשוט לא מצא אנשים, שירצו להילחם כאשר ברור, שהכול אבוד.
אחרי המלחמה התנהל מצוד נרחב אחריו, שנמשך, בהפסקות ועל ידי גופים שונים, שנים. סקורצני נעצר ב-1945 והואשם בפשעי מלחמה במהלך מבצע "גרייף", זוכה (זיכוי לא מובן), שוחרר, אך תוך זמן קצר נעצר שוב והושם במחנה שבויים. חבריו הלבושים מדים אמריקאים אפשרו את בריחתו. לטענת סקורצני הוא גויס על ידי ה-CIA והדבר הזה הביא לו את הזיכוי המוזר ו"שקט תעשייתי" מרודפיו. היה עוד דבר שעזר לאיש, זאת הייתה אישה יפה, פקחית וגם עשירה מאד, בשם הרוזנת אלזה פון פינקלשטיין, והיא הייתה זאת שסיפקה לו מסמכים מזויפים ולימים הפכה לאשתו השנייה. היא הייתה אחייניתו של היאלמר שאכט – שר הכלכלה של היטלר.

מבריח פושעי מלחמה נאצים

קצין הקומנדו "בדימוס" היה פעיל בצורה אינטנסיבית בארגון חשאי "אודסה", שהבריח, פושעי מלחמה מבוקשים, למדינות דרום אמריקה, בהן לא היה הסכם הסגרה, כמו ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה. לפי מקור אחר, הארגון נקרא "עכביש" ועסק גם במתן שוחד לשופטים, שדנו בענייני פושעי המלחמה הנאציים.

כאשר מעלליו של סקורצני התחילו להתפרסם יתר על המידה, הוא נמלט ב-1950 לספרד, שנשלטה על ידי הדיקטטור פראנציסקו פראנקו. פרנקו הגיע למעמדו הודות לעזרתו של היטלר בתפיסת השלטון. הרודן קיבל את "הלוחם המהולל" בזרועות פתוחות. סקורצני חי במדריד חיי פאר. הוא ניהל חברה מסחרית, התגורר בוילה מפוארת והסתובב בעולם כאשר הוא קושר קשרים חשובים בכל מקום. בין עסקיו הרבים היה גם תיווך במכירת נשק ספרדי למצרים. על קיר משרדו היה תלוי תצלום של קבוצת קצינים נאצים, והוא ביניהם, המצדיעים במועל יד להיטלר.

רפי איתן הוא האיש, שגייס את סקורצני לשירות המדינה היהודית. (בתחילת שנות השישים איתן עמד בראש הקבוצה, שחטפה את אייכמן והביאה אותו למשפט בארץ). כהכנה לפעולת הגיוס נאסף מידע על גברת סקורצני החדשה. היא, כמו בעלה, עסקה במסחר בנשק ובמכירת תוארי אצולה. אכן אישה מיוחדת, ראויה לבן זוגה הטרי.
ב-1964 אנשי המוסד נפגשו עם אלזה, בנימוק של קניית נשק. במפגש הם בקשו ממנה לארגן מגע בינם לבין בעלה. הדבר סודר בקלות מדהימה. השיחה בין איש המוסד לסקורצני נמשכה 22 שעות (!). כך מעיד רפי איתן. לבסוף נשמע "כן". קשה להבין את הסיבה להסכמתו של האיש, שנשאר נאצי עד יום מותו. אולי יצר הרפתקנות שלו. פחות סביר נשמע הטיעון, שפחד מפני גורלו של אייכמן הוא שפעל את פעולתו. אדם עם עבר כזה לא נבהל בקלות.

עוזר לישראל לחסל את תוכנית הטילים המצרית

מה בעצם ציפה המוסד להשיג בעזרת האיש, שהיה ידוע כנאצי גם בעבר וגם בהווה ? קודם כל היו לו קשרים בכל העולם, כולל העולם הערבי. אפשר לנצל את העובדה הזאת. דבר נוסף: בשנות החמישים והשישים קבוצה של מדענים גרמניים, אנשים שפיתחו טיל 2V עבור היטלר, עברה למצריים והתחילה לפתח טילים ארוכי טווח עבור נאצר, דבר, שהדאיג מאד את ישראל. המוסד השקיע מאמצים להבריח אותם משם. נשלחו אליהם מעטפות נפץ, איומים וכו'. אחד החשובים שבמדענים, ד"ר קרוג, נעלם בנסיבות מסתוריות. האחרים, מתוך בהלה, גייסו איש SS ופקודו לשעבר של סקורצני, בשם הרמן ולנטין. ולנטין היה בעליה של חברת אבטחה ואמור היה להגן על המדענים. המוסד החליט להגיע אל אותו האיש. זאת הייתה משימתו של קולונל ה-SS לשעבר.

סקורצני כלל לא זכר את ולנטין מימי המלחמה, אבל נפגש אתו ויחד הם העלו זיכרונות "מהימים הטובים". הסמל לשעבר העריץ הערצה מוחלטת את מפקדו הקולונל לשעבר. מטרת הפגישה: גיוסו של שומר ראש המדענים הגרמנים לשיתוף פעולה עם המוסד. השיטה: כושר השכנוע ותרגיל פסיכולוגי מבריק של סקורצני. אני מצטט מעיתון "הארץ" משנת 1995:

רפי איתן מספר: "סקורצני פנה אל קצין הביטחון בכינוי 'סגן הרמן'. הרמן המופתע שאל: 'למה אתה קורא לי סגן, הרי הייתי סמל'. סקורצני התנהג כאילו הופתע גם הוא: 'מה זאת אומרת סמל? בסוף המלחמה הרי העליתי אותך לדרגת קצין. המכתב לא הגיע אליך?' הרמן השיב שלא ושאל אם אוטו מוכן לכתוב את המכתב שוב. אוטו השיב בחיוב, אבל התנה זאת בכך שהרמן ייפגש עם אנשי שירות מודיעין זר. בפגישה השנייה הרמן גויס".

המדענים הגרמניים במצריים, חוץ מהפחד מפני הישראלים, נתקלו גם בבעיות ארגוניות גדלות והולכות. למשל, בעזרת ולנטין, המוסד הכשיל את גיוסם של מדענים חדשים. ב-1965 הם עזבו. במלחמת ששת הימים ב-1967 לא נפל אף טיל על ערי ישראל.

עזרתו של סקורצני למוסד נמשכה עד למותו מסרטן ב-1975. זמן קצר לפני כן הוא הצהיר: "אני גאה על שירותי הנאמן למען ארצי ולמען הפירר".

https://www.youtube.com/watch?v=_f2AB_goo7A&nohtml5=False

פורסם לראשונה ב-פלאש נט, חדשות חדרה והסביבה

השאירו תגובה